ביקורת ספרותית על חיי נערות ונשים מאת אליס מונרו
ספר טוב

---

מונרו מפליאה שוב ושוב בעוצמת הרגישות הגבוהה שהיא מפגינה בסיפוריה,את הרטט הראשון שבאהבה,את הפלרטוט הראשוני של החיים שגורמים לנו לראות רק מה שאנחנו רוצים לראות וכל השאר הוא לא רלוונטי...את האכזבה כשלא רוצים אותנו ,את הנסיעה עד.. עד.. לקצה כדי למצוא את אותה אחת או אותו אחד שיגרום לנו לאבד את עצמנו קצת מרוב שיכרון חושים.
הספר הוא על עיירה קטנה "דרך המישור" במחוז קטנטן ,הכנסיות פרחו באותם ימים וחיפוש אחר הזרם הנכון להשתייך אליו היה אומר הכל!
הסיפור הוא על יחסים בינו לבינה,על אהבות ראשונות,יותר מכל הסיפור הוא על הטבע האנושי ועל החיים הצבעוניים כפי שמונרו יודעת תמיד לתאר בחן ויופי האופיינים רק לה.
ציטוט נחמד שמגלה טפח קטן מגדולתה של הסופרת.
"נניח שבחלום קפצתם ברצון לתוך בור,וצחקתם כשאנשים זרקו עליכם עשב רך ומדגדג,ואחר כך,כשפיכם ועיניכם היו מכוסים,הבנתם שלמעשה אין זה משחק כלל וכלל,ואם כן אז במשחק הזה נדרש מכם להקבר בחיים.נאבקתי מתחת למיים בדיוק כפי שנאבקים בחלום כזה,בתחושת ייאוש שלא הייתה מיידית,אלא היה עליה לטפס מעלה מבעד לשכבות של ספקנות.ובכל זאת חשבתי שאני נאבקת כל חיי." יש חלקים מעניינים פחות ומעניינים יותר (לכן רק 4 כוכבים) אך הכתיבה מעולה והספר טוב!

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על חיי נערות ונשים