ביקורת ספרותית על מהתלה אינסופית מאת דיוויד פוסטר וואלאס
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 17 בנובמבר, 2023
ע"י יעל באקדמיה


התחלתי את הספר ממש לפני תקופת המבחנים הגרועה והמאתגרת ביותר שפקדה אותי באוניברסיטה. החלטה אמיצה, בהתחשב במה שהוא. אבל זה היה שווה את זה. סיימתי אותו באנגלית תוך חודשיים. ממש אחרי שסיימתי פורסם התרגום בעברית. כך שאני לא יכולה להעיד עליו אלא רק על המקור. כשפתחתי מתוך סקרנות (וגם מתוך רכושנות ילדותית מסוימת שספרים טובים באמת גורמים לנו לחוש, רצון לגעת בכל עותק שאני נקרית בדרכו של הספרים ששינו את חיי שאולי מסביר מדוע ישנם אנשים עם מספר עותקים של אותו ספר בביתם) את התרגום לעברית הבנתי פתאום למה אנשים חושבים שזה ספר קשה. אינספור מושגים מתחומים מגוונים על גבי העמוד. משפטים שאורכים מספר דפים ללא נקודה נראית לעין באופק. טרמינולוגיה רפואית, מדעית, רפרנסים לתרבות של שנות החמישים, קונפליקטים גאופוליטיים מומצאים, שלא נדבר על פילמוגרפיה בדויה ועל תיאורים חוזרים ונשנים על חומרים אקטיביים בסמים שונים והשפעתם.

הייתי בטרנס כל כך מהספר הזה שלא חוויתי את כל אלה כקושי כשקראתי אותו לראשונה באנגלית. זאת הייתה חוויית הקריאה הטובה ביותר בימיי, והיא שינתה את האופן בו אני חושבת עד עכשיו. אני נזכרת בו בכל יום מאז, מתגעגעת לדמויות השונות, לשיחות הטלפוניות של האל ואורין, לאופטימיות של מריו, לתבונה הלא קונבנציונלית של גייטלי, למשחקי הטניס, לאסקטון, להומור של פמיוליס.

על מה הספר? בקווים כלליים- ארה״ב, מקסיקו וקנדה התאחדו ל״אונא״ן״, איחוד תחת שלטונו של ג׳וני ג׳נטל, דמות טראמפית להפליא בעלת או סי די קשה הקשור בניקיון, כך שמפנים את פחי האשפה של כל התושבים כמה פעמים ביום, וזורקים את הכל לכיוון קנדה ומקסיקו, כי הנשיא הוא אמריקאי כמובן. כל שנה היא מסובסדת על ידי תאגיד אחר סטייל סין, כך שהשנים קרויות על שם מוצרים ולא בתור מספר. באנפילד יש אקדמיה לטניס לילדים ונוער, בה הבן של המייסד, האל אינקנדנזה, חווה משברים. בצד השני של הרחוב יש מוסד לגמילה מסמים. ברחבי אונא״ן מופצת קלטת בשם ״מהתלה אינסופית״, שהיא סרט מבדר עד כדי כך שהיא גורמת למוות כיוון שהצופים מהופנטים מדי לקום ולנטוש את הבידור.

הספר מתאר את הבדידות והכאב שבקיום האנושי על כל פרטיו הקשים כך שהוא משכך את התחושה שכל אדם חווה, שהוא האדם הראשון, כיוון שהוא חשוף רק לזרם התודעה שלו עצמו. הספר מתאר מדוע עונג, בידור והישגיות אינם התשובות לשאלה ״מה יסב לי אושר בחיים?״. זהו שיעור חשוב עבורי, כיוון שאני בתהליכים של מסלול מפרך, מאתגר ותחרותי בעולם האקדמי, וכבר הרבה זמן מטרידה אותי השאלה כיצד לדאוג מספיק מהציונים שלי כדי שאגיע להישגים טובים אך לא מספיק כך שכשלון לא יקריס לי את המערכות ויכניס אותי לקרייסיס של ערך עצמי. את התשובה מצאתי בספר, בחיי. אנשים המכורים לסמים או מכורים לשעבר מתארים את הספר כמדויק ומתאר מצוין את הגמילה וזוועות ההתמכרות, אך איני יכולה לדבר על כך עבורם כיוון שהניסיון הכי מרחיק לכת שלי הוא אלכוהול ומעט ניקוטין. גם על הבידור בימינו וואלאס מיטיב לדבר, והייתי משלמת כסף לו יכולתי לקחת לוח סיאנס לקברו ולשאול אותו על דעתו על העולם שלנו כעת, כיוון שהתאבד עוד ב2008, לפני שכולנו הידרדרנו לתלות בטלפונים חכמים. ההתערבות שלו, אגב, הייתה שזו תהיה הטלוויזיה שתביא למפלתנו. במובנים רבים הוא ניבא את העתיד.

ישנו אתר באינטרנט שמאגד לנוחותכם את המושגים השונים על מנת לחסוך פתיחה חוזרת ונשנית של גוגל על מנת לפרשם. the david foster wallace wiki.

בקיצור, מומלץ, אבל זה מרתון, לא ספרינט. בהצלחה.
23 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-9 חודשים)
התחלתי לקרוא בתשוקה, אחרי 20 מטר התחיל לכאוב לי הצד. מת על וולאס, וקשה לי. עכשיו עם כל מה שקורה, אין סיכוי שאחזור אליו בעתיד הנראה לעין
ראנסיק (לפני שנה ו-9 חודשים)
איזה מאוורר יש לך שהופך דפים במהירות ככה שקראת היום גם את חיים קצרים וגם מהתלה אינסופית בבת אחת? אחרי הכל זה 2,000 עמודים.
roeilamar (לפני שנה ו-9 חודשים)
התחלתי לקרוא את "ראיונות קצרים עם גברים נתעבים" ופרשתי אחרי משהו כמו שליש ספר. סגנון כתיבה כל כך קשה ומכביד, ועם זה וואלס גם מביא ניתוחים מדויקים וכואבים.. הסיפור "הנפש הדיכאונית" הרס אותי מכמה שראיתי את עצמי שם. אולי מתישהו אגיע ל"מהתלה"
מורי (לפני שנה ו-9 חודשים)
יופי של סקירה.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ