ביקורת ספרותית על איתנו זה נגמר מאת קולין הובר
ספר לא משהו

---

ספוילרים למטה אז לא לקרוא אם לא קראתם.

קראתי את הספר הזה באנגלית כי לפעמים תרגום לעברית עושה עוול למקור. נכנסתי אליו בידיעה שאני לא כל כך אוהבת ספרי רומנטיקה, אבל שמעתי כל כך הרבה דברים טובים שחשבתי שאולי זה ישנה את הדעה שלי עליהם.
אבל לא, הוא היה ספר ממוצע מינוס לדעתי.
הכתיבה רדודה וחסרת דקויות. הדמויות שטחיות. אני לא יודעת להגיד כלום על לילי חוץ משהשיער שלה אדום ושהיא חוותה טראומות. אני לא יודעת להגיד כלום על אליסה חוץ מזה שיש לה בעל עשיר. שלא נדבר על מרשל, או על החבר הלהט״בי שהופיע בתחילת הספר כי היה בו צורך ואז לא הוזכר שוב חוץ מפעם אחת.
הובר יכלה להכניס עוד עומק לדמויות שהיה עוזר למלא את העולם שהיא בנתה. במקום זה, כל הספר גם לפני שהתברר שרייל מתעלל, התחננתי בפניה לעזוב אותה כי היא תמצא גבר אחר יותר טוב ורייל מתנשא ומגעיל.
מה כן אהבתי? קודם כל את הנושא, חשוב לדבר על מערכות יחסים מתעללות וחשוב להציג כמה קשה לאישה לעזוב. הובר עשתה את זה נכון, באמת הבנתי את לילי בכל פעם שהיא תירצה למה היא לא עוזבת, הוא לא כמו אבא שלי, זה לגמרי שונה. מה עוד אהבתי? הסצינה הראשונה בה הוא דוחף אותה הייתה בעלת אימפקט. באמת קצת נדהמתי שהספר הולך לכיוון הזה. היה חשוב לשים את הסצינה הזאת בשלב בו היא הגיעה- קצת לפני החצי- כי במערכות יחסים מתעללות באמת לוקח זמן עד שהמתעלל מרגיש בנוח להראות את הצדדים האלה בו כי הוא יודע שקל יותר לעזוב אם לא פיתחת אליו רגשות עדיין.
אם הייתי אוהבת את הדמות של רייל אולי זה היה משפיע עליי יותר, אבל בפועל שום דבר בספר הזה לא השפיע עליי ממש, קראתי אותו במשך יום וידעתי שסופר סביר יכול לעשות ספר בסדר על מערכות יחסים מתעללות, אבל זה כל מה שהובר בספר הזה. סופרת סבירה. הספר בסדר.
בקיצור, אם זה מה שגורם לבנות עשרה להיות קצת זהירות במערכות יחסים בעתיד, אז בסדר.

» ביקורות נוספות של יעל באקדמיה
» ביקורות נוספות על איתנו זה נגמר