ביקורת ספרותית על אנה קארנינה א'-ב' [עם עובד, 1999] - ספריה לעם #460 מאת ל.נ. טולסטוי

---

נפרץ לי החשבון בשבוע שעבר ולא עזרו לי בזה וזה היה ממש מתסכל עד שכבר כמעט החלטתי לוותר. אבל רציתי לספר לכם על אנה קארנינה ועל כמה שהספר הזה חדר אלי אז החלטתי לפתוח חשבון חדש... אז הנה אני שוב :)

סיימתי את אנה קארנינה לפני הגיהנום של ה 7 באוקטובר. אהובי נקרא למילואים וחזר אלי כעבור שבוע עם פטור לתמיד. כל החווית קריאה מהספר נשכחה ממני לטובת הזוועות, האזעקות וההלם. לאט לאט חזר אלי הסיפור היפה על האישה הסוערת שנתנה לגחמות האהבה לחולל הרס בחייה עד שנהרסה בעצמה. לא קראתי בעבר הרבה ספרות רוסית, אפשר לומר שזהו הראשון הגדול שקראתי. בהתחלה הסתבכתי עם שמות הדמויות והדרגות הפקידותיות אבל התיאורים היפים והמדויקים של הסיפור גרמו לי להתאהב בו. במיוחד אהבתי את דמותו של לוין שהוא מנוגד לדמותה של אנה. בחור מתוק כזה, טוב לב שמעדיף את חיי הכפר ומתרחק מהעושר והפוזות של האריסטוקרטיה. גם הוא שוקל בשלב כלשהו להתאבד אך הספרות ובעיקר הנצרות מעניקים לו משמעות לחיים ולבסוף קצת אושר.

אני חושבת שהמשפט הפתיחה המפורסם של הספר: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות - אומללות הן כל אחת על פי דרכה", נאמר קצת באירוניה כיוון שבמהלך הספר הרגשתי איך הסופר מפרק קצת את המשפט מהמשמעות שלו. כי מה זה בעצם אושר? גם טולסטוי לא בטוח מה זה.

אולי הפירוש של אושר משתנה בכל יום, או בכל תקופה. היום אושר זה כנראה רק להישאר ביחד וליצור שגרה מסוימת.
בכל מקרה הספר מקסים ומאוד מאוד יפה. הרגשתי שחייתי בתוכו כמה שבועות.

שבת שלום,
שמרו על עצמכם!
ערגה

» ביקורות נוספות של ערגה
» ביקורות נוספות על אנה קארנינה א'-ב' [עם עובד, 1999] - ספריה לעם #460