ביקורת ספרותית על אנה קארנינה א'-ב' [עם עובד, 1999] - ספריה לעם #460 מאת ל.נ. טולסטוי

---

"כול המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה- אומללה בדרכה שלה" - הרומן "אנה קארנינה" פורסם בשנת 1878 (פורסם בהמשכים ב The Russian Messenger , בין השנים 1877-73) .לב ניקולייביץ טולסטוי התגורר עם אשתו וילדיו הרבים ביסנאיה פוליאנה (ע"י מוסקבה, ב-1881 עבר למוסקבה בעקבות הצלחת הרומן).
שתי העלילות המרכזיות המובילות את הספר מתרכזות באנה ארקאדייבנה קרנינה ובקוננסטנטין דמיטריץ' לווין (קוסטיה):
אנה קרנינה, אימו של סירוז'ה הקטן נשואה באומללות רבה לאלכסיי אלכנדרוביץ'(המבוגר ממנה בעשרים שנה). טולסטוי פותח את הרומן בכך שאנה מנחמת את דולי (הנשואה לאחיה- סטפן ארקאדיץ'), הוא בגד בה עם השמרטפית. הם נוסעים במרכבה לאחוזה של אלכסיי במוסקבה, אנה הנשואה והמיוחסת תעזור לאחיה סטפן לשקם את הקשר בין דולי, חמתה לאחיה, באחוזת בעלה.

"והנה לאוורנטי", אמר ורונסקי, מעיף מבת בחלון.
"נצא עכשיו, אם תואילי בטובך".
רב המשרתים הזקן, שבא עם הגראפית, נכנס לקרון והודיע שהכול מוכן, והגרפית כמה ללכת.
"בואי, רוב הקהל כבר התפזר" אמר וורונסקי.
המשרתת לקחה את הארנק ואת הכלבלב, רב המשרתים והסבל לקחו את שאר הצרורות. ורונסקי שילב את זרועו בזרועה של אמו.
אך בעודם יוצאים מן הקרון חלפו על-פניהם במצודה כמה אנשים ופניהם אומרות בהלה.
עבר במרוצה גם מנהל התחנה ולראשו כובע מצחייה בעל צבע מוזר. נראה בעליל שקרה משהו חריג. נוסעי הרכבת שבו במרוצה על עקבותיהם.
"מה..?מה?..איפה?..השליך את עצמו! נדרס!..." נשמעו קולות בין העוברים-ושבים.
סטפן ארקאדיץ' ואחותו הנשענת על זרועו חזרו גם הם בפנים מבוהלות ונעמדו ליד פתח הקרון, מתרחקים מן הקהל.
הגברות נכנסו לקרון, ואילו ורונסקי וסטפאן ארקאדיץ' ניגשו אל הקהל לשמוע את פרטי האסון.
אחד השומרים, אם מפני שהיה שיכור ואם מפני שהידק יותר מדי את כובעו על אוזניו מחמת הכפור, לא שמע שמסיעים את הרכבת אחורה, ונדרס למוות.
עוד לפני שחזרו ורונסקי ואובלונסקי, שמעו הגברות את הפרטים הללו מפי רב-המשרתים הזקן.
אובלונסקי וורונסקי ראו את הגווייה המרוטשת.
אובלונסקי התייסר בעליל. פניו התעוו ונדמה היה שהוא עומד לפרוץ בבכי.
"אה, איזה זוועה! אה, אנה אילו ראית! אה, איזו זוועה!" חזר ומלמלל.
ורונסקי שתק. פניו היפות הרצינו, אך היו שלוות לגמרי.
"אה, אילו ראית, גראפית", אמר סטפאן ארקאדיץ'.
"וגם אשתו כאן...נורא לראות אותה...היא הטילה עצמה על גופתו. אומרים שפרנס לבדו משפחה ענקית. זוועה שכזאת!"
(עמודים 88-87, חלק ראשון, פרק 18).
אנה קרנינה מתוודעת ברכבת בסנט-פטרבורג (בעקבות בקשתו של אחיה של אנה לבוא ולעזור לו). בדרך חזרה למוסקבה היא מתוודעת לאלכסי ורונסקי, עובד הרכבת נדרס במהלך הפגישה כאמור. ורונסקי- קצין אציל ומצודד בעל בלורית שחורה שאימא שלו רוצה לשדך לו את קיטי (אחותה של דולי הנבגדת והחולה לאחר שלושה לידות). האמתלה של טולסטוי היה בנשף שאנה הייתה לבושה בשמלה שחורה בנשף באחוזת בעלה. היא תשאיר לקיטי את הוואלס עם ורונסקי הנחשק.
קיטי מסרבת לעצת אימא בשידוך חלופי עם בקונסטין לווין המוז'יק מהכפר שהגיע במיוחד לכבוד הנשף למוסקבה. קונסטנטין לוין הוא מוז'יק שנאלץ לראות את אחיו קוליה לווין גוסס ברעב, לא מצליח לעזור לאחיו ולמאהבת שלו, בעודם משתכרים למוות. הוא ינדוד ברחבי רוסיה, באמצעותו יראה טולסטוי את מאבק ההישרדות של המעמד הנמוך של התקופה.
במרוץ הסוסים במוסקבה עליו הלכה אנה עם בעלה וסירוז'ה הקטן היא רואה שורונסקי נפל מהסוס במירוץ, היא רצה עליו והמאורע מסתיים בהדרתה הסופית מחוגי החברה הגבוה (ורונסקי נשאר חי ובועת- בעודו יורה בסוס הלא ממושמע). ורוסקי ואנה חיים בחטא, אנה מביאה ממנו ילד, וורוסקי מקריח וממשיך בקרירה צבאית (כזאת שיהיה קרוב לאנה, בכך משתכר פחות ולא נלחם בחזית).
"לאחר שפסל כך את רעיון הדו-קרב, התחיל אלכסיי אלכסנדרוביץ' להרהר בגירושים(...) בכל המקרים האלה ויתר הבעל על אשתו הבוגדת או מכר אותה, כך שאף על פי שהייתה אסורה בנישואים בשל חטאה, הייתה עוברת בכל-זאת לחיות עם בעל חדש, וכביכול אף שבאה עמו בברית-נישואים, שהגושפנקה החוקית הייתה למראית עין בלבד. ואילו במקרה שלו ראה אלכסיי אלכסנדרוביץ' שגירושים חוקיים (...) הוכחת חטאה של אשתו שסרחה- אלה אינם באים בחשבון כלל(...) הן עלולות להשפיל את כבודו שלו" (ע"מ 364-363, חלק 13, חלק שלישי).
לאלכסיי אלכנדרוביץ' העובד במשרה ממשלתית רבת-חשיבות שוקל לצאת לדו-קרב עם ורונסקי וכך לזכות באשתו. הוא מגיע לקן האוהבים שלהם ומביא לאנה מכתב שאומר לה לשוב למוסקבה (עליו) וכסף לרכבת. לבסוף אנה בוחרת להישאר עם ורונסקי ללא נישואים כלשהם. מסעי תענוגות באיטליה והחזרה לרוסיה. אנה חווה את היחס עליה מאישה שהייתה פעם הגבירה הראשונה של חוגי האצולה המוסקבאית, ולאחר הפרידה מאלכסיי- מרעייה-לנאהבת- היא זוכה לבוז באופרות שכה אהבה, לכול מקום בפטרבורג מסתכלים עליה בבוז. ביציאתה האחרונה עם ורונסקי- "קיטי! אותה קיטי עצמה, שוורוסקי היה מאוהב בה", חשבה אנה. "זו היא שוורנסקי נזכר בה מתוך אהבה. הוא מצטער על שלא נשאה אותה לאשה. ואילו בי הוא נזכר מתוך שנאה, ומתחרט על הקשר שקשר איתי (ע"מ 963, פרק 28, חלק 7).
בבית של דולי מתוודעת אנה קרנינה לקיטי- לאחר שהתחתנה באושר עם הגיבור הסמוי של העלילה (קוסטנטין לוין) אנה נעלמת אל עבר תחנת הרכת עם אחיה:
"האהבה שלי נעשית סוערת ואנוכית יותר ויותר, ואילו האהבה שלו הולכת ודועכת (...) זו הסיבה שאנחנו נפרדים," (...) "ובתשוקה הזאת שלי אני מעוררת בו גועל,והוא מעורר בי זעם, ולא ייתכן אחרת. כלום לא ברור לי שהוא לא ירמה אותי, שאין בדעתו להשתדך אל סורוקינה, שאינו מאוהב בקיטי וגם לא יבגוד בי?". (ע"מ 971-970).

כמו שאנה הכירה את ורונסקי בתחנת רכבת בפטרבורג ומישהו סיים את חייו בעקבות שגגה של הנהג- כך תימצא אנה את קצה, באותה תחנת רכבת בשעה לילית. טולסטוי מסיים את הרומן ברכת שלוקח קוסטנטין לוין ליעדו החדש עם קיטי אל עבר אחוזתם הכפרית, וכך קיטי האצילה מתחתנת עם מוז'יק וחייה אתו באושר .
הרומן "אנה קרנינה" הוגדר כ "יצירת אמנות חסרת פגמים" (דוסטויבסקי). טולסטוי התחבט עם עצמו איך לכתוב לאחר יצירה שכזו. הוא הצליח לגולל את החיים ברוסיה של התקופה ולעמיד דיוקן מפורט של המצב האנושי- מבחינה אלגורית האצולה (אנה קרנינה) תבוא על קצה ויעלו
המוז ‘יקים ו הפרולטריון (קוסטנטין לווין, לאחר מות הסופר) לשלטון, ובכך אפשר להגיד שלב ניקולייביץ' טולסטוי חזה את העתיד לבוא.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על אנה קארנינה א'-ב' [עם עובד, 1999] - ספריה לעם #460