ביקורת ספרותית על אנה קארנינה א'-ב' [עם עובד, 1999] - ספריה לעם #460 מאת ל.נ. טולסטוי
ספר מעולה

---

ועוד אני כולי ספוגה באווירה של רוסיה הצארית, השכנים שלנו מהקומה הראשונה נקשו בדלת. היא מאוקראינה והוא סקוטי ג'ינג' מזוקן. והנה כמעט חג ואני אפילו מחלימה מאיזה קורונה וירוס. הם עלו להביא לנו עוגת יום הולדת טבעונית לגיל 40 שחגגו לגברת. לאחר חיבוקים כי כבר מותר, היא ראתה את הספר בידי והתחילה להתרגש. אמרה "מה, בשביל זה, בשביל מה? על זה אנחנו מתחנכים, למה צריך להרעיש את עולמנו ולחנך דורות על דורות על הדבר הזה "טולסטוי". ואני מיד חשבתי על מה היא מדברת, אפילו הלבשתי אותה בדמיון באחת השמלות של אנה קריננה ועם המבטא הרוסי זה היה מושלם. הבטחתי שהבנות שלי לא יקראו את קרנינה בקרוב ואיחלנו חג שמח.. ואז הם נקשו שוב בדלת ורק הזהירו שנאכל את העוגה לפני שהחג יכנס כי היא אמנם טבעונית אך לא כשרה לפסח. רציתי לומר שאני לא בדיוק רבנית מדופלמת אבל הסמלים של העם שלנו עברו כל כך הרבה דורות ומי אני שתשבור את השרשרת.

אז ברוח רוסיה הצארית בסביבות השנים 1800 הרגשתי שהגעתי לעולם אחר. לעולם שרק התחילו לנסוע ברכבות, לעולם של חברה אמידה מאוד ולכל משפחה משרתים ומטפלות, וכל אדם שני נקרא נסיך. לכולם סוללה ואנשי מקצוע כמו מנהלי עבודה , הם קראו לעגלונים "רכבים" היו גם סייסים ותופרות ומשרתים שכל היום העבירו סודות במכתבים מאחד לאחת. ממש עלם ישן כהלכתו. תחביבי ספורט היו נפוצים כמו מרוצי סוסים והימורים. לכולם אחוזות ובתי קיץ וכולם השתדלו להראות בחברה עם הבגדים הכי מכובדים ולהעמיד פנים שהממון בכיסם ולשמים אין גבול במותרות ועינוגים ובמיוחד שהוודקה נשפכת. כמובן חשובה המשפחה ושהאישה הכי טובה לצדם הכוונה לאמא. אך חוקי החברה היו נוקשים כמו המחוכים שהנשים לבשו. המעמדות בחברה נתנו אותות בכל. הם קבעו מי יתרועע עם מי, איפה מותר ואסור לבלות, מי שרלטן ומי בוגד, לפי רכוש רב ומי זו שמפלרטטת ונשארת בחיים. הרי ראשה אמור להיות משופד. הכל חייב ללכת לפי הסדר.

ומה שקרה הוא- אנה. אין אחד שלא התפעל מיופייה, חכמתה, שנינותה, כשהיא הייתה עוברת עם המטריה שלה שמסוכת על פניה ותיק קטן משתלשל לה על היד, העולם ממש עצר מלכת. הדיבור הקולח והזורם והביטחון שבה נשאה את ראשה וגופה היה ממש מתריס ובלבל כל גבר או אישה שנכנסו לרדיוס אנה קרנינה.

אני לא יודעת אם בגלל שאני זו אני, או כי אני אישה, או כי אני מאוד רגישה, אך הסיפור שלה שדומה לעוד נשים רבות שהתאהבו והרסו חייהן , ממש חלחל בי ופיתחתי חמלה נוכח מצבה הנואש. היא הייתה כלואה בעודה בחיים. כלואה בתסבוכת שלא הצליחה לצאת ממנה. ויתרה מזאת אומר, שאף אחד מחבריה או מהחברה שבה הייתה מסתובבת לא הסכים לה לצאת מהמעגל הבודד שנכנסה אליו. עשו עליה חרם שקט. החברה רצתה שתיענש בגין בגידתה בבעלה. סוג של צרות עין מתוך קנאה בלבד. נשים לא יכלו להתמודד עם העובדה שאנה עשתה מה שרצתה בסוג של מופקרות והם לא העזו. וכל חברותיה שראו את התאהבותה נתנו לה מקום כל עוד זה היה סוד. אבל ברגע שהזוג נודע ברבים התנערו ממנה. כביכול הם לא מתרועעים עם פגם בחברה, עם הסוציו נרטיב שמפר את הסדר בחברה מוקיע ומערער אותו.
אנה הפסידה את חייה, חבריה, בעלה, הילד שלה, משפחתה. לא היה לה יותר מקום בחברה והיא נכנסה ללופ של בדידות עצבות ואופיום עד הסוף המר. למרות שעד הסוף הייתה ונשארה מצודדת ומקסימה כל אחד שפגש בה.

מלבד העובדה שטולסטוי כותב מדהים, הוא כתב פה יריעה היסטורית שנותנת לנו טעימה הגונה של החיים הצארים ברוסיה של מאה אחרת שלמען האמת מצטיירת לנו כאיזה חלום. 1000 עמודים של היסטוריה בתרגום נילי מירסקי של עם עובד. ולא רק סיפור אהבה אלא הרבה יותר מכך. חוקים שחוקקו הפוליטיקאים כמו ביטול הצמיתים. הספר מקיים דיון עמוק ופנימי על נפש האדם ועל אלוהים. בעיקר לקראת הסוף יש דיבור על מוות וגם על כך שכל אדם חייב לדעת מקומו, חייב לדעת מאין הוא בא ולאן הולך. קצת כמו בתורה שלנו. ובכן , קראתי בשקיקה. אם אני ממליצה? כן, אבל רק לקוראים מטיבי לכת שאוהבים ספרים מסוג זה.
חג אביב שמח ממני

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על אנה קארנינה א'-ב' [עם עובד, 1999] - ספריה לעם #460