ביקורת ספרותית על סרוטונין - הספרייה של בבל # מאת מישל וולבק

---

הספר הראשון שלו שקראתי, והלפני אחרון שכתב אם אני לא טועה. אחריו קראתי עוד ארבעה שנגמרו במרתון של שניים רצוף. נוהגים לומר עליו שהוא לא מומלץ לנוטים ממילא למלנכוליות ודיסתימיה, וזה נכון, אבל קרה לי גם ההיפך: כשסיימתי היה לי קשה לחזור לחיים שאין בהם וולבק שמלווה אותי ברקע, ואני יודע שרשימת הספרים שלו שלא קראתי הולכת ומידלדלת.
אני כבר לא בגיל נוח להתרשמות, שבו יצירות אומנות מטלטלות אותי ומשפיעות עליי עד כדי הערצה - אבל במקרה של וולבק, ממש רציתי לכתוב לו מייל - ולו כדי שיוכל לנחור בבוז צרפתי, בהנחה הלא סבירה שיגיע לקרוא אותו.
לגבי הספר עצמו, אין לי באמת מה להוסיף על הסקירות המצוינות שנכתבו כאן על ידי מצדדיו. מבחינתי אני מתייחס ליצירה שלו כפסיפס שמצטרף לתמונה אחת גדולה, עם עלילות משתנות ודמויות מתחלפות. הספר הזה הוא עוד חתיכה מצוינת בתצרף הזה.
ולקינוח, הערה קטנה וקטנונית, שספוילר זעיר בצידה - באחת הסצינות מתואר תקליט של פינק פלויד. העטיפה המתוארת ("עם הפרה") היא של ATOM HEART MOTHER, אבל כשהוא מונח על הפטיפון, וולבק מתאר את המוזיקה של UMMAGUMMA. פאק בתחקיר - תתבייש מישל :)

» ביקורות נוספות של מנדלי
» ביקורות נוספות על סרוטונין - הספרייה של בבל #