ביקורת ספרותית על החיה בבטן מאת ערן צור (מנדלי)

ביקורת ספרותית על החיה בבטן מאת ערן צור

הביקורת נכתבה ביום שלישי, 16 ביולי, 2024
ע"י מנדלי

החיה שבבטן, אותה חיה שהזינה את היצירתיות המוזיקלית של ערן צור, ואת הטקסטים המעניינים בדרך כלל שכתב לאותה מוזיקה, הופכת לחיה מוזרה למדי כשהיא עוברת למישור הספרותי. הספר עצמו הוא יצור כלאיים מעורפל בין אוטוביוגרפיה לסיפור עלילה בדיוני.
הסיפור הוא על אומן צעיר בתחילת דרכו המגיע מחיפה (או מהקריות?) לת"א, ועל הקורות אותו שם. מי שמתמצא מעט ברוק הישראלי של אמצע-סוף שנות ה-80 מזהה בשנייה כל דמות "בדיונית" וכמובן את הגיבור עצמו (צור), שעליו מספר הכותב (צור) בגוף שלישי, וגם את האירועים המתוארים. צור הוא דמות מוכרת היטב לכל חובב רוק ישראלי, נערכו איתו ריאיונות רבים וגם הטקסטים של השירים כבר חשפו בדיוק רב למדי את המסופר בספר. כמו כן, האירועים עצמם מוכרים היטב, חלקם שימשו חומר לחדשות של אותם ימים.
ובהקשר זה אני מפנה אליכם שאלה (ברצינות, לא רטורית). אין לי השכלה בתחום הספרות, ועל כן מעניין אותי לדעת האם ישנן דוגמאות נוספות לז'אנר כזה? של סיפור בגוף שלישי שאינו מנסה כלל להסתיר שהגיבור הוא בעצם הכותב עצמו? מדוע לא פשוט לכתוב אוטוביוגרפיה בגוף ראשון? שוב, מתנצל על הבורות, ייתכן מאוד שאני מפספס משהו, אבל אותי זה קצת הצחיק.
לגבי יכולת הכתיבה, הרי שזו בינונית למדי, ואינה אחידה בסגנון, ברמה ובמשלב שלה, ולא בקטע טוב. לעיתים התחושה היא שהטקסט ממש משווע להתערבות מסיבית של עורך, במיוחד כשיכולת הניסוח הופכת ילדותית ממש, כמו חיבור של תלמיד לא מבריק בחטיבת ביניים. הינה הוכחה, למי שחיפש, לכך שכתיבת טקסטים טובים לשירי רוק איננה תנאי מספיק לכתיבת פרוזה טובה.
תמוהה למדי גם ה"קפיצה בזמן" שנעשית בעלילה כמה עשורים קדימה (צריך עורך כבר אמרנו?) אל חייו הנוכחיים (בתקופת כתיבת הספר) של הכותב (והגיבור), ואל הטרגדיה האישית שפקדה אותו. נראה שהספר כבר היה גמור, וזהו ניסיון להספיק ולהכליל בו "ידיעה שהגיעה זה עתה".
אציין רק שאת צור עצמו, לפחות בעשור הראשון לפעילותו, אני מעריך מאוד כמוזיקאי וכאומן אמיץ בעיניי, ובלתי מתפשר.
בעיניי, אם יש ערך כלשהו לספר עצמו הרי הוא טמון בהצצה שהוא מספק ממקור ראשון אל התקופה היצירתית ההיא ברוק הישראלי, ואל הדמויות שעיצבו אותה, בין היתר להקת טאטו שצור היה חבר בה.

15 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של מנדלי
» ביקורות נוספות על החיה בבטן

טוקבקים

+ הוסף תגובה

חני	חני (לפני שנה ו-1 חודשים) מנדלי כשאני קונה אני מרגישה שאני מכבדת את הסופר. אפשר גם ישן כמובן, או החלפות ספרים. שיהיה בו משהו לא חינמי. אפילו אגורה בעד הספר. או תמורה כל שהיא. כשמקבלים דברים בחינם נוטים פחות להעריך.
המורה יעלה	המורה יעלה (לפני שנה ו-1 חודשים) אם מותר גם סופרות נשים אז מאיה ערד ב"קנאת סופרות" די כותבת על עצמה בקטע מודע לעצמו, גם "חתן הפרס" של יעל טבת הוא פראפראזה על אביה שלא מסתירה את הקשר האוטוביוגרפי. זה רק עניין של זמן עד שסדרות מצליחות יהפכו לספרים, ובדורנו המאוהב בעצמו, סדרות כאלה יש המון: למשל הסדרה "נורמלי" של ליאור דיין, או כמובן "שנות הירח" של אביב גפן.
מורי	מורי (לפני שנה ו-1 חודשים)
מנדלי	מנדלי (לפני שנה ו-1 חודשים) חני מה פתאום קניתי. שכחתי לפתוח באפולוגטיקה השכיחה כאן: "מצאתי על ספסל", או "הגיע לידיי", כבר לא זוכר. הרבה ספרים כתובים בגוף שלישי, התכוונתי לכאלה שהכותב כותב על עצמו בגוף שלישי. בטח צריך לחכות הרבה היום אם רוצים לשמוע אותו במקרה ברדיו.
מורי	מורי (לפני שנה ו-1 חודשים) חדשות, חדשות. מה, כמו נעליים חדשות? למה להאזין לנעליים?
חני	חני (לפני שנה ו-1 חודשים) נו זה המכשיר הענק הזה עם מלא מספרים ומחוגים דינוזאור של ההיסטוריה. מורי אפשר לומר גם טרנזיסטור שחזר לאחרונה. עזוב, מאזינה בדרך כלל ל 88fm או 99 וזה רק לאחר שכבר הקשבתי לחדשות.
מורי	מורי (לפני שנה ו-1 חודשים) חני, הכל טוב ויפה, רק מה זה רדיו?
חני	חני (לפני שנה ו-1 חודשים) מנסה לזכור איזה ספר דיבר בגוף שלישי. אולי גרוסמן עם "סוס אחד נכנס לבר". כתבת נפלא, בדרך כלל לא מחפשת את ערן צור במיוחד אלא אם הוא מושמע ברדיו. מה שכן אני אוהבת מאוד כשאני מאזינה. יש בו משהו מיוחד. הוא כזה בין ישן לחדש, רוק טוב ומחוספס. שאפו על התעוזה לקנות את ספרו...
מנדלי	מנדלי (לפני שנה ו-1 חודשים) לא חשבתי על זה. שאולי זה נכתב עבור מי שלא מכירים את הסיפור. פשוט הנחתי שמי שלא מכיר אותו לעולם לא יקרא את זה ממילא
אפרתי	אפרתי (לפני שנה ו-1 חודשים) אני מתארת לעצמי שמי שלא אוהב את סוג המוסיקה הזה, גם לא יודע מי זה ערן צור. אז מה שבשבילך ברור לחלוטין הוא בגדר חידוש למישהו אחר. לעניין סופרים ישראלים, ההוצאות הרבה יותר ביקורתיות לגביהם מאשר לגבי סופרים זרים. לדעתי, זה נובע מהעובדה שגם ככה ישראלים קוראים פחות ספרות מקומית ולכן זה לא כלכלי ביותר. לכן, רק כשמובטחת לספר הצלחה ופופולאריות, ההוצאות מתגמשות ומדפיסות גם אם הספר בינוני. להוצאות לאור השונות יש מאפיינים ייחודיים, עם עובד והספרייה החדשה מוציאות ספרים שונים לחלוטין מאשר סלע וקוראים, לדוגמה.
מנדלי	מנדלי (לפני שנה ו-1 חודשים) אהוד תודה רבה. לא התכוונתי לסופר שעושה סמים או אלכוהוליסט למשל, ואז הספרים שלו הם על טיפוסים כמותו ושאובים מניסיונו האישי, אלא על טקסט שכל כולו מציאות, אירועים ודמויות שמוכרים וידועים לכולם, בלי ניסיון לערפול כלשהו, ועדיין זה נופל תחת פיקשן ולא אוטוביוגרפיה מורי, "נופלים עלינו" מניח שאתה מתכוון לביקורת שלך על קרת. אני מרגיש שהייתי עדין יחסית. בכל מקרה ערן צור זה קוריוז כשמדובר בכתיבת ספר. קרת לעומתו הוא "רב-סופר": הרצאות, תרגומים לשפות וכל מה שצריך. הוגדר פעם כקול העולמי הבולט של הספרות הפוסטמודרנית או משהו כזה. הילדים שלי די אוהבים את ספריו לגיל הרך אפרתי, מעניין מה שאת אומרת, דווקא דמיינתי שהסכימו "להעביר" אותו למרות הכתיבה הבעייתית בגלל שהוא דמות מפורסמת, ולכן יש סיכוי שזה יימכר. בועז, לא הכרתי את בית אשמן. לא זכרתי שההופעות של צור היו ריקות עדיין בשנות ה-2000. זוכר הופעה אחת עם אולם מלא, אבל זה היה לאלבום משירי יונה וולך, אז אולי בגלל האורחים. רונה קינן התחילה שם.
בועז	בועז (לפני שנה ו-1 חודשים) לפני שנות דור קראתי את ספרו "בית אשמן", וגם הוא הכיל פריטים בולטים מהביוגרפיה של הזמר, עד שאי אפשר היה להפריד בין קורות חייו של המחבר לאלו של הגיבור. בעשור הראשון של המאה חיבבתי אותו מאוד והגעתי לשתי הופעות שלו. בזמנו הופעה של ערן צור הייתה כמו תפילה - אם יש עשרה אנשים אפשר להתחיל. הייתי בהופעה בסינדרום ז"ל בירושלים ובאיזו עליית גג בלונדון מיניסטור. לא מתמצא ביצירות החדשות שלו, ערב ב' כסלו יישאר לעולם יצירת מופת על-זמנית.
אפרתי	אפרתי (לפני שנה ו-1 חודשים) ישנם כתבי יד רבים שנופלים בסלקציה של הלקטורים של הוצאות הספרים. יכול להיות שיש ביניהם פנינים אמיתיות, והיו דברים מעולם, אבל מעט מאוד מהסופרים הישראלים או המחברים חותמים חוזה בהוצאות מוכרות. התוצאה היא, שכותבים שיש להם אמצעים כספיים או שבוער בהם הרצון להיות סופרים, פונים להוצאות קיקיוניות או הוצאה עצמית. והתוצאה השנייה, רוב הספרים האלה זוכים להגהה מינימלית, אם בכלל. והתולדה היא ספרים, שיד עורך מיומן היתה עושה בהם שמות וגם פלאים, ואפילו אם לא היו עולים לדרגת יצירת מופת, יצירה סבירה היתה יוצאת לאור. לידיעתכם, אחוז הסופרים הישראלים שמוציאים בהוצאות מוכרות, קטן מאוד ורוב ההוצאות מפרסמות סופרים מתורגמים, אפילו כשהם בינוניים ומטה, כשהתרגום שלהם בינוני ומטה ועל הגהה נורמלית כמעט אין מה לדבר.כמעט לא קורה שאני קוראת ספר מתורגם, שמתגאה במתרגם וגם בעורך וגם בעורך תרגום, שאין בו לפחות שגיאת כתיב אחת בולטת (ואני לא מיומנת כמוך, מנדלי).
מורי	מורי (לפני שנה ו-1 חודשים) מנדלי, הכותבים הנופלים עלינו יוצאים בשן ועין.
אהוד בן פורת	אהוד בן פורת (לפני שנה ו-1 חודשים) מנדלי, יופי של חוות דעת !!! ברור שיש סוג כזה של ספרות, עם כל הכבוד לערן צור הוא לא המציא את הגלגל. לי זה מזכיר לדוגמא את הסופרים האמריקאים, כמו צ'רלס בוקובסקי והנרי מילר, מכיוון שהם נגעו בכתיבה שלהם בנושאים שהם לכאורה רגישים כמו ארוטיקה והתמכרויות לעוד כל מיני דברים אחרים. הם נהגו ליצור להם דמויות ובכך לתת תחושה של עירפול, אם הדברים באמת קרו להם או לבן דמותם. אני מודה שעוד לא יצא לי לקרוא את הספרים של ערן צור (גם ככה מספיק קשה לי עם טקסטים מסויימים שלו במוסיקה שהוא יוצר) אבל נראה לי שלזה אתה מתכוון. מה שכן מצא חן בעיניי שהספר הזה קרוב יותר למוסיקה ואין הפרדה בין העולמות.