“בדיוק ביקשתי בפורום, המלצות על ספר קליל ולא רדוד (עוד המלצות יתקבלו בשמחה, סיפורים בלי מוות,מחלות אימים ובלי גופות מרוטשות כנראה גם מסתובבים בתוך איזו כריכה:)
מותק של ספר, עם הומור מחשבתי. קליל ולא רדוד אמרתי? אמרתי:)
ואפשר גם לומר 'אירוניה והומור בסירה אחת'.

הייתי משנה את שם הספר ל"כלב, ושלשה בסירה.. או לפחות שלשה בסירה וכלב, כי הוא די מרכזי ובעל חיות מקפיצה:)
הנה לכם ספר שווה, מעלה חיוך ומעורר לצחוק קולי בתקופה כאוטית זו (סתכלו ב"צחוק" של ברגסון...)

קליל ומשעשע, ולא מתוחכם ומותח.
לכו לצחוק קצת :)”

“אם להומור יש אלוהים משלו, הספר הזה הוא המקדש!
אני חושב שמה שמאפיין את ההומור הבריט המשובח הזה, שהשעשוע נגרם ממה שהקורא מדמיין בעצמו על פי התיאורים שניתנים בספר, וזה מסביר למה אנשים מסויימים לא נהנים מזה: אין להם מספיק דמיון.
הספר עשיר בתובנות בנוגע לאנושיות בכלל, וכשזה מתחבר עם ההומור - זו מרקחת קטלנית.
קראתי את הספר יותר מעשרים פעמים, ואני תאב להוסיף ולקרוא בו. לדעתי אין ספק שהוא זכאי לכתר הספר המצחיק ביותר.”

“אני אוהבת ספרות המהווה אתנחתא קלילה מתלאות היום וספר זה בדיוק משרת נעלה את המטרה.
הכול מתחיל כאשר המספר,ג'רום,ניגש אל הספריה הקרובה לביתו ובוחן ספרים שונים בנושא מחלות,מיד מתחוור למספרנו כי הוא ניחן בתסמיני מחלות רבות ואץ לספר זאת לחבריו.
עד מהרה החברים מבינים כי גם עליהם לא פסחה רוע הגזרה ומחליטים לאחר שיקולים רבים לצאת לשייט בן שבוע בנהר התמזה יחד עם כלבם,שייט שלפי דעתם יטיב עימם מאוד או לפחות לכך ציפו.
ספר זה אוצר בין שורותיו הומור משובח הגורם לקוראים להתגלגל מצחוק אך ההומור למרות היותו חלק אינטגרלי בספר,איננו הדבר היחיד המצוי בו,בספר שזורים גם תיאורי מקומות היסטוריים שונים ומגוונים שעיני החברים נתקלות בהם במהלך השייט והכול כמובן כתוב בחינניות המאפיינת את הכותב.
ואל לכם לחשוב כי למרות היותו כביכול מיועד לגילאים רכי לבב,המבוגרים שבינכם לא יפיקו ממנו את ההנאה הדרושה,אדרבא! לעניות דעתי הספר מיועד לכל גיל.
והינה מספר ציטוטים שכולי תקווה כי יגרמו לכם לקרואו ברעבתנות:
"לפיכך, החליט ג'ורג' לדחות את ההשתלמות עד שיחזור לביתו.אך גם שם נמנע הדבר ממנו.מיס פופטס באה לחדרו ואומרת,כי אף על פי כן שהיא מתפעלת מנגינתו, יהא עליו לחדול,כי הגברת המתגוררת בקומה העליונה הרה ללדת והרופא חושש שהדבר עלול לחבל בסיכויו של הרך הנולד לצאת שלם בגופו או ברוחו"

"והגעתי למסקנה כי המחלה היחידה שעדיין אין לי היא עוית הרחם."

"ישבנו לסעוד אך לא יכולנו להסיר עינינו מאותו מקום בו ישב ידידנו,זכרונו לברכה,פתאום נגלה לפנינו מחזה אשר הקפיא את הדם בעוריקנו וסמר את שעירותינו,לפתע ראינו ראש-ראשו של האריס,ללא גוף וללא כתפיים-ראש בלבד מונח לו בדשא הירוק,פניו היו סמוקות והביעו תערומת,ואכזבה.

ג'ורג' היה הראשון להתעשת.

"אמור משהו!" קרא "אתה חי או מת- והיכן השארת את גופתך?"
" אל תהיה חמור." אמר ראשו של האריס.
"אני נכון להישבע כי עשיתם זאת בכוונה ."

"אין טוב בלי רע, אמר מי שחמותו נפטרה והוצאות הקבורה הוטלו עליו."
"
"כאשר אני רואה בן אדם עובד, אינני יכול להשאר בחוסר מעשה, אני חייב לעמוד לידו עם ידיים בכיס ולתת לו עצות מועילות"
""מצפון נקי מקנה לאדם אושר, אולם כרס מלאה משיגה אותן תוצאות ביתר קלות ובמחיר זול יותר."”

“מה עוד נותר לומר על שלושה בסירה אחת? איזה הלל עוד לא גמרו עליו? ובכל זאת, הנה סיפור קצר שיוכל אולי לשפוך מעט אור נוסף על כוחו של ספר זה.
לפני שנים ביקרתי בבית החולים חבר, שעבר ניתוח שהצריך חיתוך משמעותי בגבו. התלבטתי רבות כיצד לשמח את ליבו, והיות שלא הייתי בטוח שמותר לו לאכול שוקולד במצבו, החלטתי לעשות מעשה לא שגרתי, ולהוציא מהבית את שלושה בסירה אחת היקר מפז, בתרגומו של יאיר בורלא.
השארתי את הספר אצלו, אך מכיוון שהוא (האיש) היה דאוב למדי, לא ניכר שהדבר עורר הד חיובי בקרבו.
כעבור יומיים שבתי לבקרו, והוא סיפר לי שחברים אחרים ביקרו אותו בינתיים, והביאו לו ספרים הרי גורל ועולם, כגון התנ"ך והרמן הסה, שכבודם במקומם מונח (במיוחד התנ"ך), אולם, לדבריו, אלה מילאו אותו נכאים, והוא מיהר להניח אותם מידיו. או אז פתח את הספר שהבאתי, וסופו שצחק, לפי עדותו, עד שתפריו חישבו להתפקע.

הספר הזה מלווה אותי עוד מימי בית הספר היסודי, לאחר שהוריי קנו לי אותו בשום שכל בשבוע הספר. מאז קראתי אותו ובו עשרות פעמים, ואף קראתי אותו בפני אחרים כל אימת שהללו הסכימו לכך בעיקום אף. עד היום הוא משמש לי מקור השראה והתייחסות, ואני מתחיל לא מעט משפטים במילים "זה כמו בשלושה סירה אחת, כש..."
הספר עתיר תובנות מבדחות (אך לא רק) על נפש האדם ועל המנגנונים המפעילים אותה, בין היתר על קנאה, על שמחה לאיד ועל האופן שבו מצב הקיבה שלנו מתווה את הלך הרוח שבו אנו שרויים.
אני ספק אם הספר היה מצחיק כל כך ללא תרגומו של יאיר בורלא, שהיטיב לעבור בין שפה נשגבת ומליצית, המשלבת ביטויים תנ"כיים, לבין הטריוויאלי והיומיומי, ההולמים למשל את דמותו של הריס, חובב הטיפה המרה. לפניו ואחריו היו תרגומים רבים וטובים בדרך כלל, אולם מבחינתי לפחות, העלילה שוב אינה ניתנת לניתוק מהבחירות התרגומיות של בורלא.”