“הספר היה מונח אצלי, הגיע במקרה ולא ידעתי עליו כלום וגם לא על הסופר. התחלתי לקרוא, התברר שמדובר בסיפורים, קצרים יותר או פחות.

בסיפור הראשון הדמויות היו זרות, כלומר לא ישראליות, אבל הוזכרו שם לא מעט ישראל, והשתתפותו של המספר במלחמה של 1973, כך שהלכתי לוויקי ושם גיליתי שמדובר בסופר ישראלי שכתב רק באנגלית, ותורגם.

אני לא יודע אם הסיפורים אוטוביוגרפיים באופן "רשמי", ומי שמכיר את הסופר ואת הספר יוכל אולי לשפוך כאן מעט אור על העניין הזה. אני יודע רק שפרטי הביוגרפיה שלו (בריחה מגטו ורשה בזהות בדויה, עלייה לארץ בתקופת קום המדינה, עבודה בספנות, קיבוץ וכו') מופיעים שוב ושוב בסיפורים, המובאים כולם בגוף ראשון, ובכל פעם בתקופת חיים אחרת, במיקום אחר.

צורת הסיפור של חוויות המספר בגוף ראשון ומפגשיו האקראיים עם זרים, במקומות זרים, הרחק מקרובים ומבית של קבע - שלא ברור אם הם קיימים בכלל - מעלים תחושה של ניכור אקזיסטנציאליסטי, ללא רגשות לכאורה, המזכיר לפרקים סיפורים כמו הומו פאבר של פריש, או את קאמי.

בסוף הסיפור האחרון הוא פוגש מישהי שהייתה חלק מהחבורה שלו בוורשה, לאחר שלא ראה אותה 50 או 60 שנה. כשהיא שואלת מה עבר עליו הוא משיב "הקמתי משפחה, איבדתי אותה, והקמתי שוב". ואכן, גם זה תואם את תיאור חייו של הסופר, שאיבד את בנו באסון המסוקים של שנות ה-70, במחניים, ושאשתו נפטרה. הוא נישא בשנית לבמאית נולה צ'לטון.

לסיכום, הופתעתי לטובה, ולא רק בגלל שלא ציפיתי לכלום.”