ביקורת ספרותית על מים אדירים מאת אהרן אפלפלד
ספר בסדר

---

גבר יהודי ערירי יוצא באישון לילה מביתו כדי לגלות האם יש אמת בשמועה שאָחִיו ובני משפחתו נרצחו על לא עוול בכפם. בדרכו המוגיעה לשם, הוא מקיים חשבון נפש עמוק עם עברו - עם אשתו שנפטרה, מורשת אבותיו, יפעת הטבע, דתו, עמו וההמון הדולק אחריו.

העברית בספר צחה וענוגה, הנוף המלווה את הגיבור נגלה בבירור אל הקורא. מחצית היצירה הראשונה איטית להחריד לטעמי. לא היה אמין בעיניי כי יששכר נוטש את נחלתו (ונחלת אבותיו) בשל שמועה מפיו של אדם אחד, כנ"ל לגבי האופן בו קיבל את זהות הרוצח. הסופר לא נרתע מלתאר בפירוט את קורות יששכר, אך דווקא מתיאור אסון אֶחָיו בינקותו, הוא נמנע מסיבה לא ברורה.

אפלפלד מיטיב לתאר את הדעה הקדומה ושנאת החינם האופפת את העוינות שמגלים הגויים כלפי היהודים דאז. ניתן לשער כי היצירה היא מעין משל בו היהודי הנודד המתחלן מוצא עצמו בתופת בה הוא ובני עמו ניצודים ונשלחים אל מותם (קרי, השואה).

השתעשעתי תחילה ברעיון כי הסיפור אליו אנו נחשפים הוא בעצם מסע ההשלמה של יששכר עם חייו ועם מותו, לאחר שהלך לעולמו. ניכר, כי דמותו נכתבה בהשראת הטקסט המקראי, כמו גם דמויותיהם של אבותיו (על תקן אברהם, יצחק ויעקב).

בלי משים, ובתמימות גמורה, שועטים היהודים כזרם מים אדירים אל אסונם.

אפלפלד הראשון שלי, ציפיתי ליותר,

שלושה וחצי כוכבים.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על מים אדירים