ביקורת ספרותית על מים אדירים מאת אהרן אפלפלד
ספר מעולה

---

את הספר סיימתי לקרוא יותר מחודש ימים ,אבל הרגשתי שאיני יכולה לשבת לכתוב ביקורת במיידית,כיוון והספר ותהודתו "אמרו לי" שאני צריכה זמן שיוכל לחלחל לתודעתי באופן הראוי והמירבי כדי שהביקורת עליו תהא נכונה ורהוטה.

בדר"כ איני כותבת את פרטי העלילה בביקורות שלי מתוך הנחה שהוא קיים כבר בסימניה ,הפעם אחרוג ממנהגי כי הביקורת מחייבת והכרחית לה .

זמן העלילה המחצית הראשונה של המאה ה-20.המקום: כפר בהרי הקרפטים בחבל בוקובינה .הסיפור הינו על בחור יהודי - יששכר,בשנותיו הארבעים,דתי,עובד אדמה,רועה צאן,אוהב בעלי חיים ומכבדם,כמו אבותיו: סב-סבו,סבו,ואביו ,{עובדה שהינה יוצאת דופן כי בדר"כ יהודים לא הורשו לעסוק בעבודות אדמה ע"י השלטונות באירופה }אלמן מאשתו האהובה שמתה בדמי ימיה,וגעגועיו אליה אינם מרפים ממנו לשניה,ערירי מילדים וגלמוד ממותם של אבותיו. שמועה שמגיעה אליו משכניו הרותנים { רותנים הם קבוצה אתנית סלאווים אוקראינית, שהתגבשה בכפרי הקרפטים בחבל בוקובינה ובינם לבין יהודי המקום היו יחסי כבוד ועזרה הדדית.}שאחיו אורי-צבי,אשתו וילדיו נרצחו בכפר המרוחק משלו .כשהשכן הרותני מבשר לו את ההודעה ,שואל יששכר מרוב תדהמה :"למה" ? ועונה השכן:"את הזאבים אין שואלים למה ".ולמרות מזג האוויר הקשה בעונה כשהמרחק בין שני הכפרים ברכיבת סוסים הינה אמורה להימשך יום וחצי,יוצא יששכר למסע עם שני סוסיו הנאמנים והאהובים עליו רתומים לעגלה .אבל זמן המסע נמשך ימים רבים שבמהלכם עובר יששכר טלטלות נפשיות, ועורך חשבון נפש אישי משלו לעצמו כאיש דתי,כבעל ,כבן,ומסקנותיו עגומות לעצמו.הגעגועים לאבותיו ולדרכם הסדורה העקבית והחזקה באמונתם הדתית,בעבודת אדמתם ,בחוזקם הפיזי ובעמידתם על זכויותיהם כולל שימוש בכוחות פיזיים{דבר נדיר בהנהגות יהודים בסביבה גויית} ובכבוד שרכשו להם מצד השכנים הרותנים ,לעומתו- כשהוא עורך חשבון נפש לעצמו ונוכח כי אמונתו אובדת לו,הוא שוכח את מילות התפילה,והיא עוזבת אותו אבוד וחסר עוגן,מתגעגע נואשות לאשתו המתה שהיוותה ומהווה בשבילו מעין עמוד האש כאשר הוא נמצא בבלבול נפש ומעשה .במסע הזה עובר יששכר בין פונדקים שונים ופוגש במיני דמויות גויים שדעותיהם והליכותיהם נעים בין סימפתיה וכבוד ליהודי יששכר לבין דיבורים והתנהגויות של שנאה ואנטישמיות. שבקריאתם טילטלה אותי קשות .{הנה דוגמאות אחדות ]:

-"אם בעובדות מדובר מוטב לומר את האמת כי היהודים פיהם וליבם אינם שווים ".
-"יהודים מעוררים בי גועל נפש מפני שהם מסריחים ".
-הפודקאי משיב ליששכר על שמועת רצח אחיו במילים:"מה ההבל הזה שאתה משמיע לי,כלום רוצחים אדם משום שהוא טוב או רע ? ".
-"קשה לאהוב יהודים ובכל זאת אסור לפגוע בהם ".
-"אני אקלל את היהודים כל עוד נפשי בי.הם צלבו את אדוננו .ישו אדוננו שנא אותם וגם אני שונא אותם .ההשמדה הגדולה בוא תבוא "

יששכר מגיע לבית אחיו ושם הוא מגלה את גופותיהם של אחיו ובני משפחתו וההרס הרב שקיים בבית ומחוצה לו .לאחר קבורתם הוא מגלה את זהות הרוצח אולם הולך לז'נדמריה של הכפר כדי לדרוש את עצירת הרוצח .הדו-שיח הבא מדגיש את אופן וממדי השנאה ,האנטישמיות וגורלו של יהודי באשר הוא יהודי על רקע התקופה ,המקום ,והזמן ההם:

-"סמל תורן - קרא יששכר, וחזר וקרא ..גם לקריאה הזאת לא הייתה תגובה,הכעס שהיה כלוא בו {יששכר} נקמץ בידיו והוא הלם על הדוכן ".
-"...מי שם ? -נשמע קול מפנים" .
-"אזרח "-.
-" מה הבעיה בשעה מאוחרת ? יצא מחדרו הסמל"
-"רצחו את אחי אורי צבי אשתו ושני ילדיו -מילמל יששכר".
-"זה היה מזמן "-אמר הז'נדרם בלי להביט בו".
-"והיכן הרוצחים - ?",...{ שואל יששכר}.
-" אצלי במעיל- אמר { הז'נדרם }...היהודים הם משונים, מאוחר בלילה הם באים להודיע לך על רצח שכבר היה וכבר נרשם ".
-יששכר "בכפר יודעים הכל: מי רצח והיכן ורק הז'נדמריה מגששת באפלה.אני לא תופס ".
-הז'נדרם- "לך כנראה ראש סתום ".
-יששכר -"אני דיברתי אליך בכל הנימוס ובכל הכבוד ..."
- הז'נדרם " זה לא נקרא כבוד אצלי ,זו הטלת דופי ועכשיו צא החוצה שלא אראה את פרצופך "... יששכר מסרב לצאת מתנפל על הז'נדרם מצמידו אל הקיר עד שזה האחרון מבקש ממנו בדחילו ורחימו לעזבו .

יששכר הולך לחפש את הרוצח ובכך גם נחרץ גורלו שלו .ופה אני מפסיקה את העלילה .

הקריאה בספר הייתה והינה כה חווייתית בשבילי משום שאפלפלד מפגיש את קוראיו בלי כחל ושרק עם ומול שנאה ליהודים באשר הם יהודים,שעולה להם ברכושם ,ממונם ובחייהם.שהיא אמורפית,לא ברורה,שורשית,בעלת אמונות תפלות,בקרב האוכלוסייה הכפרית והעירונית כאחד בספור הזה. זאת לא עובדה חדשה לי כמובן ,אבל כקוראת ניסיתי לדמיין את עצמי כאותו יהודי בתוך אוכלוסיה שכזאת וכמה הם היו כה בודדים,שבירים,קטנים וחסרי- אונים והגנה לעצמם ולמשפחותיהם.ומה וכמה כוחות נפש והגוף שהם היו צריכים לאצור בתוכם כדי להתנהל "נכון" מול אוכלוסיה הגויית ביומיום.אנחנו כמי שהינם ילדי הארץ הזאת וחיינו מתנהלים בסביבה שרובה יהודית בבטחה מהבחינה הזאת,לא מבינים ולא מסוגלים לתפוס את מידת השבריריות,חוסר האונים ואי -יכולת הגנה העצמית למול כל בור ועם הארץ גויי שכזה .

אפלפלד מציב למול הקורא הישראלי במאה ה-21 את המראה של גורלו ושברירתו של היהודי טרם השואה במאה ה-20 ,הרחק ממנה בזמן, אבל אם אזהרה עתידנית-"ההשמדה הגדולה בוא תבוא ".

אפלפלד נולד וגדל בקרפטים והמקום מהווה לו זיכרון של גן עדן כילד לפני ימות המלחמה הגדולה.אפשר לחוש את האהבה למקום,לאדמה,לבעלי-החיים,ולמים-האדירים בקרפטים שזרמו שם.שמונה חודשים בשנה של מים ושלג בחורף ובסתיו,מים שאין להם טעם ומראם שקופים ויחד עם זאת הקיום האנושי הכפרי היה תלוי בהם והיווה חלק בלתי נפרד מיכולת קיומם של תושבי ההרים שם.אבותיו של יששכר אשר מתוארים בעלילה {עובדי אדמה,כוחם הפיזי רב,אוהבי בעלי-חיים,מוערכים ע"י שכניהם הרותנים ,דתיים מאוד המקיימים תרי'ג מצוות על קוצו של כל מנהג,כל היום וכל יום בתוכיי חדרי התפילה הנמצאים בבית של כל יהודי}.תיאור האבות הללו הם תיאורי סביו של אפלפלד שהיו שומרי מסורת וחיו בסביבה כפרית הדומה לזו שבספר.זהו למעשה זיכרון ילדותו של אפלפלד כילד לפני בוא הפורענות הגדולה .

ואני נכבשתי והתאהבתי במיידית וללא התניה באופן ובצורת כתיבתו של אפלפלד.כתיבה שמאופיינת כמעיין דיווח עובדתי, רזה,כמעט לקוני,אבל דרמטי ומלא באתוס כבוש .
אפלפלד מפליא לתאר במשפט אחד בנות מילים ספורות את אישיותן,התנהלותן ומחשבותיהן של גיבורי הסיפור.
{הדבר בלט לעיני באופן חד ומיידי מאחר ולפני הקריאה בספר הזה קראתי את ספרה של צוריה שלו "שארית החיים ",ושם כדי "לבנות" את הדמות והתנהלותה נמשכו התיאורים עמודים שלמים ומייגעים שבגינם הפסקתי לקרוא את הספר}.
וכאן,אפלפלד במשפט אחד מצליח לבנות דמויות מלאות אופי, תוכן וצורה .אהבתי ונכבשתי באופן כתיבתו זאת של אפלפלד.

שם הספר "מים אדירים" הינו ביטוי שנלקח מתוך שירת הים ספר שמות לאחר קריאת ים סוף " "נשפת ברוחך, כסמו ים; צללו כעופרת במים אדירים".
ואני רואה זאת בפרשנות האישית החווייתית שלי בספר כאזהרת הסופר לבוא קורות ההיסטוריה היהודית שנים לאחר מכן על האדמות הללו באירופה.
מים אדירים כיסו קהילות שלמות יהודיות והכחידו אותן .

עטיפת כריכת הספר הינה מצילום של יהודית אפלפלד .וניחוש שלי שאין עליו ביסוס שזוהי תמונה אמיתית באחד ממסעותיו של הסופר אל מחוזות ילדותו . העטיפה כה הולמת את מהות עלילת הספר .

גליתי סופר אדיר ,כתיבה נהדרת,וספר ענק .

» ביקורות נוספות של חמדת
» ביקורות נוספות על מים אדירים