ביקורת ספרותית על מים אדירים מאת אהרן אפלפלד
ספר מעולה

---

את הספר מים אדירים קראתי בהשתאות. יששכר הוא יהודי כפרי הגר בהרי הקרפטים, יהודי אותנטי גאה בן לאבות הנערצים גם על הרותנים הכפריים (קבוצה אתנית אוקראינית שחיה במקומות מסוימים בהרי הקרפטים) בזכות יושרם, תעוזתם, שתיקתם ותפילתם, ושעל דמותם, המבליחה לאורך כל הסיפור, שורה הוד קדומים כמעט תנכי. מות אשתו בטרם עת ממחלה ועובדת היותו ערירי גרמו לו לאבד את שלוותו ואת חוסנו, והוא חדל מלעבד את נחלתו, ופרט לסוסים ולפרות אשר הוא רואה בהם את היחידים שיודעים את מאווייו הגלויים והכמוסים, אין הוא מוצא עניין בדבר. והנורא מכל, הוא מאבד את תפילתו. "מאז מותה אינו דואג עוד ליום המחר. הוא עושה מה שהשעה אומרת לו לעשות ומסתפק בזה... מאז מותה של נחמה הלכה התפילה ונמחתה מפיו... באין תפילה נהיה הזמן עכור ונעדר תמורות...".

אלא שאז הוא שומע שאחיו ומשפחתו נרצחים באכזריות בכפרם המרוחק כמה ימי רכיבה מכפרו, ידיעה זו מוציאה אותו למסע כאשר "כוחו האדיר של החורף כבר מוטל על הארץ, ומכל היפעה הסוערת שלו לא נותרו אלא כמה יריעות שלג מוכתמות בצדי הדרכים". מכאן נפתח סיפור מסע קיומי, מופלא ונוגע מאין כמוהו, איטי ומהורהר אך לא נטול דרמה. הסיפור כורך כמה סיפורים בעת ובעונה אחת. את סיפורו של האדם מול איתני הטבע, מול הסביבה, מול הבדידות, מול הזיכרונות ובעיקר מול עצמו, וכמובן אוצר בתוכו גם את סיפורו של היהודי הבודד מול השנאה והאנטישמיות הבלתי מוסברת. איכותי ומומלץ.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על מים אדירים