ביקורת ספרותית על מים אדירים מאת אהרן אפלפלד
ספר מעולה

---

על הכריכה היפה מתפרשים מרחבים עצומים של חופש וטבע ירוק ויפהפה הטומן בתוכו היסטוריה ארוכה, זכרונות ילדות במטעים, האסם והאורווה, ניחוחות של לחם אפוי, גבינות ויין ושאר מטעמים. כך גם הבית הכפרי עם גג הרעפים, מוקף בגדר וגינה, ומתחתיו היו חיים, סיפור של משפחה, שלאט לאט התנדפו מן העולם. בבית הזה גדל ישככר, גיבור הסיפור של אפלפלד, בין למשפחת יהודים, איכרים, עובדי אדמה מסורים שאת חייהם הקדישו לאדמה, לבעלי החיים וכמובן לאמונה ולתפילות.

על דלתו של ישככר באחד מן הימים דופק השכן ובפיו בשורות קשות, אחיו המתגורר בדראטשינץ נרצח יחד עם אשתו וילדיו. הוא יוצא, עם עגלה רתומה לסוסים, אל ביתו של אחיו כדי לאמת את דברי השכן ואם יתגלו כדברי אמת הוא מתכנן לנקום.

המסע אליו יוצא ישככר הוא לא רק מסע נקמה, הוא מסע וידוי והתוודעות לחייו שבמהלכו ינסה למצוא מחדש את התפילה, את האמונה שהתרחקה ממנו, לחדש את הקשר עם האל ולהתקרב בשנית אל אורח חייהם של אבותיו. במסע עולים בזכרונו מראות העבר ונרקמים מחדש לכדי תמונות, עולים שמות שנשכחו, פנים אבודות, ומקומות שהיו לאגדה. ישככר חוזר אל התקופה בה הניצוץ בעיניו טרם כבה, הוא חוזר אל ימיו עם הוריו, אל המסעות עם אביו, אל עבודות האדמה והטיפול בבעלי החיים, אל החגים התפילות והארוחות. בילדותו היה יהודי עם אמונה חזקה בליבו, היה הולך בדרכי אבותיו ומקיים מצוות, מתפלל בשקיקה, בעונג ומסירות נפש שאין כמותה. עם השנים, ובעיקר עם כל מוות של בן משפחה, הסתגר בתוך עצמו והפסיק להתפלל, ניתן היה להרגיש את האמונה עוזבת ומרוקנת את גופו, משאירה אותו אבוד ומדוכא.

רק נחמה, אשתו, הצליחה לעלות חיוך על פניו, לנחם אותו, היא היתה נקודת האור היחידה בחשכת חייו אך לא לעוד זמן רב וגם ממנה נאלץ היה להפרד לאחר שנפטרה ממחלתה. האהבה שלו כלפיה מתעצמת ככל שהמרחק בינו לבין ביתו גדל ובמסעו הוא חי מחדש את הרגעים היפים שלהם יחד בחווה, את הטיולים בעמק, את השחייה בנהר וגם את הרגעים הפחות יפים ואת ימיה האחרונים.

המסע אליו יוצא ישככר הוא מסע קשה ומפרך, הדרך ארוכה מסובכת ורצופה במכשולים. המסע קשה לא רק בפן הפיזי אלא גם בפן הנפשי, במסעו הוא יפגוש אנשים רבים שלא יסתירו את שנאתם כלפיו ואת דעותיהם הנחרצות על יהודים באשר הם. האנטישמיות היא נקודה בולטת שחוזרת על עצמה לאורך כל הסיפור ויחד עם העדר אמונה הנחמה רחוקה מלהגיע וקשה לדמיין סוף טוב לסיפור שכזה, והסוף? עצמתי וכואב, ספר לא קל.

דמותו של ישככר עוברת מסע, פיזי ונפשי, ואפלפלד מצליח לשקף את עולמו הפנימי של הגיבור, את תחושותיו, את המועקה, את הכאב, את הבלבול, הכמיהה והגעגוע אל אורח חייהם של אבותיו, רצונות ושאיפות שחמקו ממנו, את המשבר, את האהבה והמסירות לבעלי החיים, לטבע ולאשתו נחמה. ספרו של אפלפלד כתוב בכישרון יוצא דופן ושפה עשירה, יפה וציורית עם ניחוח של פעם ונוף כפרי, עלילה פשוטה ורזה וכתיבתו עדינה ומתעצמת עם כל דף שעובר, ממש כמו מים שמחלחלים לאיטם ונאגרים מתחת לפני השטח עד לרגע בו הם פורצים החוצה.

» ביקורות נוספות של Rasta
» ביקורות נוספות על מים אדירים