“איגנציוס ג׳ ריילי הוא כנראה אחת הדמויות הספרותיות היותר בלתי נסבלות שנתקלתי בהן. מיזנטרופ אנוכי וקולני, שקוע לחלוטין בעצמו, ובמצב השסתום שלו, זורע הרס וחורבן בכל מקום אליו הוא מגיע. אך עם זאת, אי אפשר שלא לחוש אליו אמפתיה מסויימת, אל חוסר היכולת שלו לחיות ממש במציאות, שגוררת אותו מאסון אחד למשנהו.
כמו דון קישוט, שחולם על ימי האבירים, כך איגנציוס משתוקק לחזור אל ימי הביניים, וממלא דפים על גבי דפ”
