ביקורת ספרותית על יום העצמאות מאת ריצ'רד פורד
ספר מעולה

---

שבע שנים לאחר גירושיו, פרנק באסקומב עדיין מאוהב באקסית שלו, ולא מצליח להתקדם הלאה בחייו.

הגירושים, הנישואים מחדש של גרושתו, המעבר שלה עם הילדים למדינה אחרת, כל אלה מעבירים אותו רצף של טלטלות קשות, שבסופן הוא מגיע למה שמכונה בפיו ״תקופת הקיום״, שמאפשרת לו לשמור על שפיות יחסית אל מול התחושה שהחיים שלו ממש לא הולכים לכיוון שהוא רצה. וכאן בעצם מתחיל הספר.

לאט ובהדרגה אנחנו נחשפים אל כל מימד של החיים שלו בתקופת הקיום. משרה טובה, רווחה כלכלית, חברים, בת זוג יפה, וכל הטוב הזה מלווה במעין ריקנות רגשית, ריחוק, פחד להתקרב ולהיפגע. אולי זה לא פעמון זכוכית, אבל האטימות קיימת, ולנו כקוראים, זה קשה ומדכא לצפות בו מתקיים כמעין חי-מת, לא מסוגל להוריד מדי פעם את ההגנות, ופשוט לחיות.

הספר הוא מונולוג אחד ארוך של הגיבור, שנמשך על פני מספר ימים עד יום העצמאות. אנחנו מלווים את פרנק בעבודתו כמתווך נדלן, ביחסים עם בת הזוג שלו, עם גרושתו, ובמרכז הרומן, היחסים שלו עם בנו פול, שסובל מכמה בעיות נפשיות לא פשוטות, חלקן כנראה נובעות מהגירושים של הוריו. בעוד שבעבודה, פרנק שוחה כמו דג במים, הרי במערכות היחסים האישיות, חוסר היכולת שלו להתקרב, לגלות אמפתיה, לנסות ולהבין גם את הצד האחר, גורם לו להיכשל שוב ושוב.

מאד אהבתי את הספר. אמנם קצת ארוך מדי, ולקח לי המון זמן לקרוא, אבל הכתיבה של פורד מלאה בהומור ואבחנות דקות, ונהניתי מאד מהקריאה. מומלץ בחום.

» ביקורות נוספות של אמורפי
» ביקורות נוספות על יום העצמאות