“אם גם אתם נמנים על הקוראים בעלי הנשימה הארוכה, רחומים וסלחנים, המוכנים לשקוע לזמן ארוך בספר עם גיבור בלתי נסבל, נרקיסיסט שתלטן, עם חוסר יכולת מובנה לחוש חרטה, הנכם מוזמנים ליהנות מיצירת המופת הנפלאה הזאת של אייריס מרדוק.
צ׳ארלס הוא במאי ומחזאי ידוע המחליט לפרוש מחיי הבמה לחיי בדידות על שפת הים, בבית מט לנפול, ללא חשמל או מים זורמים. הוא נהנה מהבדידות והשקט, רחוק מכל המכרים שלו, מכל האהובות הנבגדות, ומתחיל לכתוב את זכרונותיו.
כבר מהתחלה מורגש פער בין צ׳ארלס כדמות המספר לבין המציאות שמשתקפת מדבריו. כקוראים אנו מבינים מיד שכדי להבין את מהלך העלילה, נאלץ לקרוא בין השורות ולא לסמוך על הפרשנות שלו, שמעוררת מעט גיחוך בחוסר המודעות והניתוק מהמובן מאליו.
ככל שמתקדמת העלילה, עוד ועוד דמויות מעברו של צ׳ארלס מופיעות בביתו, ומכריחות אותו לשוב ולהתמודד עם כל מערכות היחסים הפגומות שהוא קיווה להותיר מאחוריו. בשלבים מסוימים הספר נדמה מעט לקרקס צבעוני של אנשי תיאטרון מלאים בעצמם ופתטיים להפליא, ודרך דמויות המשנה אנו לומדים להכיר סופסוף את צ׳ארלס כפי שהוא באמת, ללא כל ההסוואות דרכן הוא מנסה לייפות את עצמו.
השתלטנות, היהירות, הקנאות, והניתוק מהמציאות, מכניסות את צ׳ארלס בהדרגה לתוך תסבוכת, שממנה קשה לראות איך הוא יוכל לצאת. בהדרגה מתגלה שכל אותן דמויות עליהן הוא כתב במידה מסוימת של זלזול, אלה הם הנשים והגברים הקרובים לו ביותר, שחלקם באופן מפתיע אוהבים אותו ורוצים בטובתו. נותר רק לראות האם הוא יוכל להשתחרר ממסכת הייסורים אליה הוא הכניס את עצמו, האם הוא ילמד להכיר טובה לאנשים שאוהבים אותו, והאם האיש הבלתי נסבל הזה יוכל להגיע לאיזשהו סוג של קתרזיס, לאיזושהי שלווה פנימית לקראת הזקנה, ואיזה מחיר הוא והסובבים אותו יאלצו לשלם בדרך אל אותה הארה.
הערה קטנה - קראתי את הספר באנגלית, כך שאין לי מושג על איכות התרגום .”