זה נראה רחוק מאד מחיינו כאן: חיים בקירגיזיה (איפה זה?) שתחת השלטון הסובייטי, משלבים איכשהו בין מסורת ארוכה המסדירה התנהגות: למי נישאים, איך מחנכים ילדים, איך מתנהגים, לבין "קידמה" סוציאליסטית של קולחוזים, משאיות המובילות סחורות בנוף מושלג ובמעברי הרים מסוכנים.
זה נראה רחוק גם כי האנשים שם כמו יצאו מירחון אנתרופולוגי: אנשים פשוטים, חיים חיים פשוטים, מלקטים מעט שמחות ואושר בכל מקום בו הם נמצאים, ללא "מודעות" או ערעור על המסורת. איליאס, גיבור הסיפור, הוא נהג משאית, בעל רגשות סוערים וצורך עצום לעשות: הצורך הזה גורם לו להתאהב ממבט ראשון, והצורך הזה גורם לו לאבד את אהבתו במחי פעולה לא מובנת.
הסיפור כתוב כמו האנשים: בפשטות, בלי תחכום, מסודר כרונולוגית, מסופר למחבר לפי הסדר, ופרטים חסרים מושלמים על ידי המספר. הסופר מפליא לתאר את גיבוריו ואת התנהגותם, לא את מניעיהם.
כאמור זה נראה רחוק מחיינו. אבל אם תתקרבו תראו שזה לא כל כך רחוק: וגם אנחנו בתחכומנו, ברצוננו להשיג עוד ועוד, הורסים לא פעם את הדברים החשובים לנו, בלי שמץ תובנה או כוונה. ונראה ש"יצר האדם" דומה בקירגיזיה ובפתח תקווה...

















