ביקורת ספרותית על האחרות מאת שהרה בלאו
ספר טוב

---

לפני עשרים שנה, כששילה, דינה, רונית ונעמה היו סטודנטיות דתיות באוניברסיטת בר-אילן, הן הקימו את קבוצת "האחרות" וכרתו ביניהן ברית: שאורח החיים הזה הוא לא בשבילן. שהן לא רוצות, לא אמורות, ולא צריכות להביא ילדים. בתור השפעה רוחנית הן אימצו דמויות שעליהן למדו באוניברסיטה, של ארבע נשים תנ"כיות שלא היו להן ילדים: מרים הנביאה, לילית, מיכל בת שאול, ובעלת האוב מעין דור.
ועכשיו, אחרי עשרים שנה, תראו מה נהיה מהן. שילה היא רווקה מזדקנת ערירית ומלאת תיעוב עצמי, שהקריירה האקדמית שלה נכשלה ועובדת כמדריכה במוזיאון. דינה היא אקדמאית מוערכת, מתנשאת, פמיניסטית רדיקלית, שונאת-גברים ושנואת כולם. רונית היא שחקנית עם מוניטין אישי גרוע. ולנעמה קרה משהו כל כך מחריד שרק באמצע הספר יעזו לגלות לקורא מה הוא. והן לא בקשר יותר.
עד שערב אחד, הגופה של דינה נמצאת בתוך זירת רצח פולחני: קשורה לכיסא, מרוקנת מדם, עם בובה של תינוק מודבקת לה לידיים והמילה "אמא" חרוטה לה על המצח.
הסיפור מסופר דרך עיניה של שילה, והמסגרת היא אולי סיפור מתח של חקירת רצח, אבל הסיפור האמיתי הוא חקירת ההורות והאיסור עליה. כששילה מנסה להבין מה קורה לחברות שלה, למה, מי והאם היא הבאה בתור, החקירה הפנימית היא בעצם סביב מושג האל-הורות. האם זו הדרך הנכונה, או לא? האם לגדל ילדים הוא בטבע של האישה או נגדו? האושר הוא עם או בלי? המונולוג הפנימי הנסער והממורמר של שילה, שמדלג בין פונט רגיל לפונט מוטה, דן ללא סוף בשאלות האלה.
מצאתי לנכון לציין לעצמי לחיוב את הקונטקסט המיתולוגי של הסיפור, והעיסוק לאורך כל הספר במיתולוגיות התנ"ך ובמדרש על נשים בתנ"ך. כל סיפור מתח טוב צריך להישען קצת על מיתולוגיות העולם, זה אחד מהמרכיבים הקלאסיים במתכון וזה הופך את הסיפור, כסיפור מתח, ליותר מקצועי.
גדולתו של סיפור היא כשהוא מעלה שאלות וגורם לקורא לדון בהן בינו לבין עצמו, מבלי לספק את התשובות. כשסופרת בוחרת בנושא כל כך טעון לספרה, נראה שאין לה ברירה אחרת. אם הסופרת תנסה לתת את התשובה שלה לסוגיה הבוערת הזו, או לקבוע איזו מסקנה אמפירית – אין שום סיכוי שהיא תצליח לחצות את שדה המוקשים הזה. ובכל זאת, ככל שעלילת הרצח מתקדמת, הגופות נערמות והרקע נחשף לאיטו, המספרת, שילה, לא יכולה להימנע מלהתפתח ולהגיע למסקנות משלה. האם היא טעתה לאורך כל הדרך? האם אימהות היא הדרך היחידה שלה להפוך לאישה אמיתית ולבן-אדם אמיתי? לקראת הסוף היא כבר כמעט-כמעט צורחת "כן." בום.

» ביקורות נוספות של אביב
» ביקורות נוספות על האחרות