“# לפני שהתחלתי לכתוב את הביקורת הזו חיפשתי תמונות של שהרה בלאו. זה די חריג אצלי, כי מראהו של הסופר בדרך כלל לא מעניין אותי. אבל במקרה הזה מראה הסופרת עניין גם עניין. ובכן – היא נראית אשה רגילה, די נאה. לא שמנה ולא רזה. לא מכוערת ולא יפהפייה. לא דוחה, לא מאוסה, ככל שיכולתי להבחין בתמונות שגוגל מספק. ולמה התעניינתי? כי התיאורים של תלמה – הגיבורה בספר הזה – מתוארים בגוף ראשון ופורשים אישה הנראית בעי”

“שהרה בלאו היא בלי ספק אחת מהנשים שהשפיעו על כתיבתי. למדתי ממנה בשתי סדנאות שונות לפני כשמונה שנים. היא ידעה לתקן בלי לפגום בקול הכותב. זה, לדעתי, חשוב באותה מידה כמו לדחוף כללים, דימויים ורעיונות בראשו של השואף לשלמות. עד כה, קראתי רק את ספרה “יתד”. ספרון קצר ולירי. מעולם עוד לא יצא לי לקרוא רומן שלה באורך מלא. כאן, היא נכנסת לנפש היוצר, תוהה על מהותה של היצירה ועוצמתו של היצר. זה היה ספר לא פש”

“הסיפור מגולל על ידי שילה הלר. שילה רווקה, ללא ילדים כי היא לא רצתה ילדים ונכללת בקהילה "אל הורית". שילה לא חפצה מראש להיכנס למסלול של: בית ספר, צבא, אוניברסיטה, נישואין וילדים. היא דגלה באנטי-נטליזם, התנגדה לילודה ובחרה ב"חופש" מקשיים שעשויים להילוות לגידול ילדים. הכרותה עם "האחרות" החלה בתקופת לימודיה באוניברסיטת בר-אילן במסגרת קורס "נשות התנ"ך". "האחרות" לא רצו להיות ככולן, הן התריסו נג”

“אני עדיין זוכרת את ראיון העבודה ההוא. כמעט 15 שנה אחרי. תל אביב, טריטוריה זרה, כמט חו"ל בשבילי. את הראיון הטכני עברתי, הייתי בשיחה במשאבי אנוש. אז למדת באולפנה? נחקרתי. ו...איך תסתדרי עם, את יודעת, לעבוד עם גברים? הבחורה ממשאבי אנוש בחנה אותי כאילו היא מצפה לראות את שביס הנזירה שהסתרתי עד עכשיו נופל מהתקרה ועוטף אותי לפתע. אולפנה היא לא מנזר, רציתי לגיד לה, אבל במקום זה הסברתי לה בנימוס שכפ”

“# לפני שהתחלתי לכתוב את הביקורת הזו חיפשתי תמונות של שהרה בלאו. זה די חריג אצלי, כי מראהו של הסופר בדרך כלל לא מעניין אותי. אבל במקרה הזה מראה הסופרת עניין גם עניין. ובכן – היא נראית אשה רגילה, די נאה. לא שמנה ולא רזה. לא מכוערת ולא יפהפייה. לא דוחה, לא מאוסה, ככל שיכולתי להבחין בתמונות שגוגל מספק. ולמה התעניינתי? כי התיאורים של תלמה – הגיבורה בספר הזה – מתוארים בגוף ראשון ופורשים אישה הנראית בעי”

“שהרה בלאו היא בלי ספק אחת מהנשים שהשפיעו על כתיבתי. למדתי ממנה בשתי סדנאות שונות לפני כשמונה שנים. היא ידעה לתקן בלי לפגום בקול הכותב. זה, לדעתי, חשוב באותה מידה כמו לדחוף כללים, דימויים ורעיונות בראשו של השואף לשלמות. עד כה, קראתי רק את ספרה “יתד”. ספרון קצר ולירי. מעולם עוד לא יצא לי לקרוא רומן שלה באורך מלא. כאן, היא נכנסת לנפש היוצר, תוהה על מהותה של היצירה ועוצמתו של היצר. זה היה ספר לא פש”

“הסיפור מגולל על ידי שילה הלר. שילה רווקה, ללא ילדים כי היא לא רצתה ילדים ונכללת בקהילה "אל הורית". שילה לא חפצה מראש להיכנס למסלול של: בית ספר, צבא, אוניברסיטה, נישואין וילדים. היא דגלה באנטי-נטליזם, התנגדה לילודה ובחרה ב"חופש" מקשיים שעשויים להילוות לגידול ילדים. הכרותה עם "האחרות" החלה בתקופת לימודיה באוניברסיטת בר-אילן במסגרת קורס "נשות התנ"ך". "האחרות" לא רצו להיות ככולן, הן התריסו נג”

“אני עדיין זוכרת את ראיון העבודה ההוא. כמעט 15 שנה אחרי. תל אביב, טריטוריה זרה, כמט חו"ל בשבילי. את הראיון הטכני עברתי, הייתי בשיחה במשאבי אנוש. אז למדת באולפנה? נחקרתי. ו...איך תסתדרי עם, את יודעת, לעבוד עם גברים? הבחורה ממשאבי אנוש בחנה אותי כאילו היא מצפה לראות את שביס הנזירה שהסתרתי עד עכשיו נופל מהתקרה ועוטף אותי לפתע. אולפנה היא לא מנזר, רציתי לגיד לה, אבל במקום זה הסברתי לה בנימוס שכפ”