ביקורת ספרותית על האחרות מאת שהרה בלאו
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 16 באוקטובר, 2018
ע"י לי יניני


הסיפור מגולל על ידי שילה הלר. שילה רווקה, ללא ילדים כי היא לא רצתה ילדים ונכללת בקהילה "אל הורית".

שילה לא חפצה מראש להיכנס למסלול של: בית ספר, צבא, אוניברסיטה, נישואין וילדים. היא דגלה באנטי-נטליזם, התנגדה לילודה ובחרה ב"חופש" מקשיים שעשויים להילוות לגידול ילדים.

הכרותה עם "האחרות" החלה בתקופת לימודיה באוניברסיטת בר-אילן במסגרת קורס "נשות התנ"ך". "האחרות" לא רצו להיות ככולן, הן התריסו נגד המסלול המוכר, והחליטו לא להיכנס להיריון ולא להיות כבולות לילדים.

בעקבות התאבדותה של נעמה חבורת "האחרות" התפרקה, וכל אחת פנתה לדרכה, כשכל אחת לחוד חרטה על דגלה: "תיק־תוק תיק־תוק... שום־תינוק שום־תינוק".

עם הזמן שילה עטפה את תובנותיה בנימה מרוככת, מורחבת ובעדשות נוספות: "היום אני גם יכולה להבין שה"כולם" הזה, שכל כך הפחיד אותנו בעבר, הוא לא כזה נורא, הוא רק לא מתאים עבורי, ולאו דווקא באופן המתריס, אלא מתוך ידיעה פנימית." (עמוד 173)

שילה מתגוררת על גבול רמת-גן-בני-ברק ומרצה במוזיאון התנ"ך. את רוב ימיה היא מבלה בהרצאות במוזיאון ומטיילת בין בובות שעווה של שרה אימנו, רבקה, רחל, לאה ועוד. מקום המגורים "גבול רמת-גן-בני-ברק" הוזכר מספר פעמים בעלילה ולא לחינם. תיאור המקום מודגש הינו מטאפורי של ההליכה בין לבין ובין הטיפות...לא אפרט מעבר לכך כדי לא לקלקל את חוויית הקריאה.

לתוך שגרת ימיה מתגנב אירוע... חברתה מ"האחרות" דינה קמינר-ד"ר למגדר, שהרצאותיה שאבו מאות מאזינים לתורתה, לא להינשא ולא ללדת ילדים, נמצאה ללא רוח חיים בסלון דירתה. בום!

בעיתונות כתבו שהרצח היה בעל מאפיינים חריגים... גופתה של דינה קמינר נמצאה עקודה לכסא בסלון ביתה, ועל מצחה נחרטה המילה "אמא" כשידיה אחזו בבובת תינוק. כיוון שהבובה הודבקה לגופה לא היה ניתן לנתק את הבובה מהגופה ללא תלישת פיסות עור, ולכן נאלצו לקבור את גופתה יחד עם הבובה.

ד"ר דינה קמינר הייתה דמות מוכרת. השקפותיה הפכו אותה לדוברת מרכזית של השקפה שנויה במחלוקת. בהרצאותיה היא הבליטה את נשות המקרא האל-הוריות, עובדה שהציבה אותה כהוגה פמיניסטית.

אלא מה? הרצח של ד"ר דינה קמינר לא היה היחידי...

כחוליה בתוך "האחרות" שילה קמינר הופכת לחשודה העיקרית, שהכתובת: "זיכרונה לברכה" מזדחלת לכיוונה.

העלילה אינה עוסקת רק בבחירת ה"אל הורות", אלא גם בהשקפת עולמם של האחרים ובבחירת המסלול המוכר.

לאורך הספר מגולל דיאלוג וסיעור בתוך מחשבותיה והרהוריה של שילה בקשר למניעים, התלבטויותיה ולבחירותיה בחייה.

בשנים האחרונות, בעולם ובכלל בישראל, מימוש האימהות והחד הוריות קיבל תאוצה גם בחברות השמרניות. כיום, כבר לא מרימים גבה כבשנות החמישים של המאה הקודמת כששומעים את צמד המילים "חד-הורי/ת".

הספר הוגדר כמותחן פסיכולוגי, אם כי יש בו אלימות מסוגננת ואלמנטים פולחניים, שהזכירו לי מעט את ספרי המתח תוצרת שוודיה.

שרה בהלאו פתחה בספרה הנוכחי, צוהר לנושא האימהות והאל-הורות במקרא, אלא מה שרה, רבקה, רחל, חנה היו עקרות והן דווקא כן רצו ילדים משלהם.

צריך תעוזה ואומץ כדי לכתוב ספר כזה, ובמיוחד שאישה חרדית ללא ילדים עומדת מאחוריו.

לסיכום: ספר מיוחד עם כתיבה רהוטה ובהירה, ללא מסר, עוסק בנושא פולמוסי המהווה סיעור מחשבתי והבהרה לשהרה בלאו ולקוראי הספר.

ממליצה במיוחד למעריצי שהרה בלאו.

בשורה התחתונה: דעתי לנשים וזו רק דעתי: אל תמתינו לביצית האחרונה!

לי יניני

הוצאה לאור-זמורה ביתן, מתח, 223 עמודים, 2018

35 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Pulp_Fiction (לפני שלושה שבועות)
מי זה אתם?..
אלי (לפני שלושה שבועות)
Pulp_Fiction (לפני שלושה שבועות)
יעלה, להיות חלק מהחברה זה לאו דווקא הכוונה מבחינה סיעודית.זה מכלול שלם. ולא ברור לי מה מדבריי התפרש בעינייך כיוהרה.?
לגבי החיסונים, אני אומר כמי שעובד במערכת הבריאות ומטפל הרבה בילדים: במקרים נדירים מאוד לילד אסור לקבל חיסון מסוים מסיבות רפואיות . אבל תודות לחיסונים בימינו כמעט כל הילדים מגיעים לבגרות בניגוד לעבר הלא מאוד רחוק.
אלי (לפני שלושה שבועות)
yaelhar (לפני שלושה שבועות)
Pulp_Fiction מבחינה סוציולוגית אתה כנראה צודק
סוציאליזציה חברתית דואגת לכך שלא יעלה על דעתם של אנשים לא ללדת. קשה מאד להיות נטול צאצאים (במיוחד בחברה הישראלית וכנראה גם בסינית...) הנקודה היא שאנחנו מגשימים את המטרות החברתיות האלה בלי מודעות. אנחנו לא חושבים "הבא נביא ילד לעולם למען החברה..." אנחנו בטוחים שהבאתו לעולם היא רצוננו, וזה היופי בטבע+סוציאליזציה משלימה. אנחנו מבצעים את הפקודות בלי לדעת על זה, ובדרך כלל בלי לחשוב על זה לעומק.
Pulp_Fiction (לפני שלושה שבועות)
יעלה, גם אם לא נסכים, זה בסדר. אבל העניין הוא שאנו כבני אדם, נרצה או לא, חלק מהחברה. אנו נשענים על בני אדם אחרים בעצם קיומנו. כך שהבאת צאצאים שימשיכו לתרום לטובת האנושות היא חלק ממהותנו, לטעמי. שוב, אם נסיבות חייו לא איפשרו לבן/בת אדם מסיבה כלשהי, אני לא שופט. אך אם אדם בריא פיזית ונפשית דוגל באידאולוגיה של אי הבאת ילדים לעולם ועוד מתגאה בזה - אני רואה בכך עיוות.זה קצת מזכיר את התופעה של אותם הורים שלא מחסנים את ילדיהם ומרגישים גיבורים, כי כל השאר עושים זאת ועוד מסיתים אחרים לא לחסן.
לי יניני (לפני ארבעה שבועות)
תודה אפרתי
אפרתי (לפני ארבעה שבועות)
יופי של ביקורת לספר מסקרן מאוד.
לי יניני (לפני ארבעה שבועות)
דינה נכון. זוכרת את תקופת תפוז....תודה
dina (לפני ארבעה שבועות)
סקרת יפה כרגיל. אסתפק בסקירה היפה שלך. והנושא- אחד השנויים במחלוקת ever. לאנשים מאוד קשה לקבל את הרעיון שיש כאלו שלא רוצים להפוך להורים.
אני זוכרת את טרום עידן הפייסבוק היה בפורטל תפוז פורום שעסק בנושא. זה היה הפורום שזכה להכי הרבה כניסות טרולים ואולי הפורום בו נכתבו הכי הרבה קללות.
אלי (לפני ארבעה שבועות)
לי יניני (לפני ארבעה שבועות)
רץ תודה ולחבר את הכול לסיפור מתח לייט.... :-)
רץ (לפני ארבעה שבועות)
סקירה יפה- לחבר את התנ"ך לפמיניזם, זה בהחלט חידוש, ולחבר את התנ"ך לגבול בין בני ברק, רמת גן זה חידוש נוסף.
לי יניני (לפני ארבעה שבועות)
Pulp תודה. מסכימה איתך
לי יניני (לפני ארבעה שבועות)
Tamas תודה
Pulp_Fiction (לפני ארבעה שבועות)
הסקירה שלך יפה. אם כי יש לי בעיה עקרונית עם קבלת אידאולוגיה מהסוג הזה. אם לאדם אין ילדים כי לא יצא לו/לה מסיבה כלשהי, אז בסדר.אולם כל אחד מאיתנו מעוניין שיטפלו בו, יגנו עליו, ישרתו אותו, יבצעו מחקרים, יבדרו וכו'. ואת זה לרוב עושים בני האדם . אימוץ אי הולדת ילדים כדרך חיים זה מעשה אנטי-חברתי. יחד עם זאת גם הבאת ילדים רבים לעולם מתוך כוונה להפיל את מימון גידולם על הציבור, זה חמור לפחות באותה מידה.
Tamas (לפני ארבעה שבועות)
אכן לא יותר משלושה כוכבים. הנושא של הספר מאוד מעניין וייחודי יחד עם זאת המימוש פחות. מסכימה עם חני לעניין כיבוד בחירתן של נשים וללא שיפוטיות.

חני (לפני ארבעה שבועות)
הורות גורמת לך לא להיות אגוצנטרי ולחשוב רק על עצמך. גורמת לחשוב על אחרים לפניך ולהבין שאתה לא מרכז העולם.
בכל אופן יש לכבד רצונן גם של מי שלא רוצה להביא ילדים לעולם.
היום כל דרך מקובלת ויש פתיחות גדולה בנושא.
לי יניני (לפני ארבעה שבועות)
TOBBY מבינה אותך לגמרי. תודה על התייחסותך
Tobby (לפני ארבעה שבועות)
לא גבר בי החשק לקרוא את הספר אחרי הביקורת שלך. אבל הביקורת שלך, היא נפלאה.
רויטל ק. (לפני חודש)
כמובן שאנחנו לא באותן קבוצות לי, מאחר ואין לי פייסבוק:-)
הגבתי לאמירתך שויקיפדיה אינה תורה מסיני ואמרתי שגם קבוצות בפייס אינן תורה מסיני.
ואת זה אני מנחשת מבלי להיות חברה באחת כזו...

ודאי שלא צריך לינץ', לדעתי גם לא צריך למהר ולהכתיר אנשים כאמיצים בלי סיבות טובות.
אבל כל אחד והגדרותיו למושג.
לי יניני (לפני חודש)
רויטל....אנחנו כנראה לא באותן קבוצות בפייס. עזבי זה לא משנה. לא צריך שום לינץ'.
יש גם ככה יותר מידי כאלה בחברה.
תודה
לי יניני (לפני חודש)
אדמה תודה. בהחלט לא יותר משלושה כוכבים
רויטל ק. (לפני חודש)
גם קבוצות בפייס לא, לי...
ואמרתי שויקיפדיה היא רק דוגמה קטנה.
אפשר למצוא את המידע בכל מיני ראיונות איתה וכתבות עליה.
זה אכן לא רלוונטי לאיכות הספר, אבל אם מביאים מידע על הסופר כדאי שהוא יהיה מדוייק.
מעבר לזה, נראה לי שיש איזו אינפלציה בשימוש במושג "אומץ" במחוזותינו.
קראתי כמה וכמה ביקורות על הספר, אבל טרם מצאתי את ההמון הנערך ללינץ' בכיכר העיר, גם לא זו הוירטואלית.
אדמה (לפני חודש)
לי, זה באמת לא חשוב אם היא חרדית או לא לעניין איכות הספר. הסופרת מרבה לכתוב על מיתוסים ושחיטתם, יחסי בנות ומין (לא באופן ישיר). הספר בהחלט יושב על משהו אישי, הסופרת בחרה לא להביא ילדים לעולם (לפחות כרגע). הספר הזה נכתב מכאב גדול.
הסופרת גדלה וחונכה בסביבה דתית שבה נושא הפריון הוא אובססיה (זאת המצווה הראשונה ו 50% מאמהות שלנו היו עקרות). למרות זאת היא יוצאת נגד הזרם המרכזי בעידן הנאמנויות שאנו חיים בו. אין ספק שהיא מאוד אמיצה וצריך להעריך אותה על כך, יחד עם זאת הספר הוא בהחלט לא יותר משלושה כוכבים.
Rasta (לפני חודש)
נשמע מסקרן, תודה על הסקירה היפה ניני!
לי יניני (לפני חודש)
אדמה תודה רבה. ובינינו זה ממש לא משנה לי אם היא חרדית... למרות שבקבוצות אחרות בפייס נאמר שכן מה שחשוב לעניין הספר ששהרה בחרה כאן נושא שהוא שנוי במחלוקת.
כמו שכתבתי אין בו מסר ולדעתי הוא יותר ניקוי עצמי של הסופרת עם עצמה.
את דעתי בנושא העברתי כאן בין השורות בצורה מספיק בולטת.
לי יניני (לפני חודש)
רויטל ויקיפדיה זו לא תורה מסיני... תודה רבה בכל מקרה.
אדמה (לפני חודש)
מכיר אותה ברמה האישית, היא לא חרדית ולא גדלה בבית חרדי.
היא מגדירה את עצמה "דתייה על הרצף".
חוץ מזה סקירה יפה.
רויטל ק. (לפני חודש)
קראתי כמה ראיונות איתה, ומעולם לא ראיתי שנאמר שהיא חרדית
דוגמה קטנה - ויקיפדיה:
https://he.m.wikipedia.org/wiki/שהרה_בלאו
לי יניני (לפני חודש)
רויטל, לא מכירה אותה אישית כדי לוודא. מכל מקום זה מה שנאמר ונכתב בעוד חודשיים אני עתידה לשמוע הרצאה שלה אבדוק אישית.
רויטל ק. (לפני חודש)
שהרה בלאו איננה, ומעולם לא היתה, אשה חרדית. אמנם גדלה בבני ברק, אבל במגזר הדתי לאומי.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ