“צוויג הוא סופר בעל חוש קצב מדהים. זה לא חדש, אבל הפעם בביוגרפיה על מגלן הוא ממש הלך על כל הקופה עם כל המוזיקה הנכונה ברקע, הקריין הדרמטי, הטה-דם והפם פם פם. לרגע צוויג לא השחית את זמננו והציג לפנינו את אחד הזמנים הגדולים בהיסטוריה של הגילויים, דרך אחד מגדולי המגלים ויורדי הים – מגלן. הייחוד של מגלן היה בתגלית – החיבור בין האוקיינוס האטלנטי לשקט. אני שומע מכם רגע של שקט, אבל התגלית אינה דבר של מ”

“שני סיפורים מרכיבים את הספרון הזה בסדרה הקטנה של כתר. הראשון, תקרית על אגם ז'נבה, הוא סיפור קצר בן פחות מעשרים עמודים. בלילה אחד יוצא דיג לדוג והוא "דג" איש עירום, הצף על מספר קרשים. הדייג ממהר לעטוף את האיש העירום ולהביאו לכפר, שם איש לא מבין על מה הוא מדבר, חוץ מבעל הפונדק המבין רוסית. מהמעט מתברר שהאיש ברח מהמלחמה ולמרות שהובטח לו שבוע של אירוח עד בירור מצבו, האיש בוחר לחזור לאגם. בסיפור הארוך”

“יהודי ממוצא רוסי יושב בתחילת המאה העשרים מוקף ספרים ליד שולחן קבוע באחד מבתי הקפה בוינה. נראה שאין ניגוד גדול יותר מהיהודי התמהוני - לבוש במעיל בלוי, מרכיב משקפיים עבות, מרוכז בספריו ולא נותן דעתו על הסובב אותו, ובין בית הקפה בוינה שמאפשר אתנחתא קלילה מיום שיגרתי. אבל זה מה שצווייג רצה להדגיש: את הפער שבין "קודש" ל"חול". את הפער שבין העולם "המודרני" לבין ההתמכרות לידע של גיבורו. מנדל היהודי הוא”

“כן, זה הספר האחד מהשניים שיצא עם חברו, שני תרגומים בהוצאות שונות בעת ובעונה אחת. זה המסוקר של תשע נשמות ובתרגום עברי וזורם של אריאל קון. פה מדובר במשולש לא קונוונציונלי: אם, בנה ומאהב פוטנציאלי. משולש זה לרוב לא טוב. (אגב, באיזה מצב הניצב גדול מהיתר?) הספר פורסם לראשונה ב-1911. צוויג היה בן שלושים והוא נהג לפרסם גם סיפורים קצרים, בהם היה טוב כבארוכים. זה לא מובן מאליו. בספר הזה רק לבן, ב”

“צוויג הוא סופר בעל חוש קצב מדהים. זה לא חדש, אבל הפעם בביוגרפיה על מגלן הוא ממש הלך על כל הקופה עם כל המוזיקה הנכונה ברקע, הקריין הדרמטי, הטה-דם והפם פם פם. לרגע צוויג לא השחית את זמננו והציג לפנינו את אחד הזמנים הגדולים בהיסטוריה של הגילויים, דרך אחד מגדולי המגלים ויורדי הים – מגלן. הייחוד של מגלן היה בתגלית – החיבור בין האוקיינוס האטלנטי לשקט. אני שומע מכם רגע של שקט, אבל התגלית אינה דבר של מ”

“שני סיפורים מרכיבים את הספרון הזה בסדרה הקטנה של כתר. הראשון, תקרית על אגם ז'נבה, הוא סיפור קצר בן פחות מעשרים עמודים. בלילה אחד יוצא דיג לדוג והוא "דג" איש עירום, הצף על מספר קרשים. הדייג ממהר לעטוף את האיש העירום ולהביאו לכפר, שם איש לא מבין על מה הוא מדבר, חוץ מבעל הפונדק המבין רוסית. מהמעט מתברר שהאיש ברח מהמלחמה ולמרות שהובטח לו שבוע של אירוח עד בירור מצבו, האיש בוחר לחזור לאגם. בסיפור הארוך”

“יהודי ממוצא רוסי יושב בתחילת המאה העשרים מוקף ספרים ליד שולחן קבוע באחד מבתי הקפה בוינה. נראה שאין ניגוד גדול יותר מהיהודי התמהוני - לבוש במעיל בלוי, מרכיב משקפיים עבות, מרוכז בספריו ולא נותן דעתו על הסובב אותו, ובין בית הקפה בוינה שמאפשר אתנחתא קלילה מיום שיגרתי. אבל זה מה שצווייג רצה להדגיש: את הפער שבין "קודש" ל"חול". את הפער שבין העולם "המודרני" לבין ההתמכרות לידע של גיבורו. מנדל היהודי הוא”

“כן, זה הספר האחד מהשניים שיצא עם חברו, שני תרגומים בהוצאות שונות בעת ובעונה אחת. זה המסוקר של תשע נשמות ובתרגום עברי וזורם של אריאל קון. פה מדובר במשולש לא קונוונציונלי: אם, בנה ומאהב פוטנציאלי. משולש זה לרוב לא טוב. (אגב, באיזה מצב הניצב גדול מהיתר?) הספר פורסם לראשונה ב-1911. צוויג היה בן שלושים והוא נהג לפרסם גם סיפורים קצרים, בהם היה טוב כבארוכים. זה לא מובן מאליו. בספר הזה רק לבן, ב”