ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 24 בספטמבר, 2019
ע"י אורי רעננה
ע"י אורי רעננה
יש ספרים חשובים, שחובה לקרוא אותם, ויש ספרים שאנו קוראים אותם כי זה כיף, הבעיות הן לא שלנו, אפילו אם זאת בלשית מבאר שבע. נחמד לנו להסתכל עליהם מרחוק ואולי להרגיש כי בסוף הדברים מסתדרים איכשהו.
אילנה ברנשטיין מציבה בספר זה מראה מגדילה ומפרידה לאטומים. בעיה של אם לשלושה ילדים, חד הורית, ואיך אומרים אצלנו כשרוצים להרחיק עצמנו מ"הם", "משכבה סוציואקונומית נמוכה". איך זה יצא?..יופי. ועכשיו אפשר לפנות..לענייננו.
אבל, לא.. אילנה ברנשטיין לא מרפה, היא פורטת לפרודות, תחושות שלה ושל שלושת ילדיה, הבן הקטן, הבת הגדולה והאמצעית. היא קמה ל"עשיתי וידוא חיים אצל הילדים". מאידך, תארו לכם סיטואציה שהבת האמצעית מביאה מכתב מבית הספר, הילדה מוכשרת מאוד, והמכתב הוא חריג, האם מעכבת פתיחתו עד לרגע בלתי נמנע ומגלה כי לבת נדרשים ..משקפיים. חישבו מה הדבר עושה לילדים ולמשפחה.
כל ילד מפתח מנגנון שרידות משלו. הבת הגדולה מתבגרת מוקדם ומפתחת מענה לשון עוקצני ומדויק, הילד הקטן יודע לדרוש תשומת לב וחום ואילו האמצעית משקיעה. האם משקיעה בקריאה ובמציאת פתרונות, וגם בהתנתקות מעצמה כמו.. "במראה שבחדר האמבטיה הסתכלה עלי אמא של הילדים שלי. לא נפגשנו זמן רב. גם אני הסתכלתי עליה. בקושי אפשר היה לזהות פרטים..."
וגם תמונת הסיום, לאחר הבילוי בלונה פארק קורעת לב ומשאירה סימן שאלה קשה.
בסוף הספר אומרת לנו אילנה ברנשטיין, "אל תקשקשו על "הפער החברתי", בואו הסתכלו עליו בעיניים ואזרו את הכוח לקרוא ספר זה".
13 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
פואנטה℗
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
קידום חברתי וכלכלי לכל המשפחה זה יופי.
גם קידום האישה זה נחמד (לא בשל היותה אישה אלא בתור אדם שווה זכויות). העניין הוא שזה לא הנושא כאן. לגבי בארבי, היא מבטאת את הלך הרוח ואת הדרישות החברתיות של האוכלוסייה (בעיקר אימהות, עם כל הכבוד ל*כל* המשפחה). הצרכנים החרימו חלק מהדגמים (למשל, בובה גותית עם קעקועים) אחרי ש"גורמים מסחריים והתקשורת הכוחנית" הפיצו אותם. לבובה נטולת מגדר יש אמירה ('עזבו אותי, באימא שלכם, ותנו לי להתלבש-להסתרק-להיות מה ומי שאני רוצה"). |
|
|
מושמוש
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
אוקיי מצטער שהגבתי לך.
אני לא יכול לקרוא את כול הספרים ובוחן איזה לקרוא לפי מה שנקרא 'פרק ראשון' - מסיבה זו מפרסמים אותו. לפי זה אני יכול לראות איך הספר. הבנתי שאני לא מסכים אתך. 'אל תיכנסו לי לרחם' זה באאז של כמה מפורסמות ואני לא מסכים שיש בזה משהו חברתי אמיתי. שמעתי אישה ששייכת למה שנקרא השכבות החלשות והיא אמרה: 'קידום האישה' זה לא פתרון, אני רוצה קידום (חברתי וכלכלי) לכול המשפחה. אגב מה הקשר בין הספר ומה שכתבת בחלק הראשון של התגובה שלך, לבין 'גירסה נטולת מגדר' שמפיצים גורמים מסחריים והתקשורת הכוחנית. לתקשורת יש עניין לייצר מהומות כאילו על צדק.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
זה שכל אחד ואחת מנהלים לאישה את הרחם
בחריצות שמעוררת השתאות כאילו מדובר בקרן פנסיה שלהם - זה לא מסר חברתי?
אפילו לברבי בת ה- 60 מותר פתאום לצאת בגרסה נטולת מגדר. (אגב, קצת מוזר לנהל דיון על ספר שלא קראת אבל חרצת את דינו מראש) |
|
|
מושמוש
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
לפואנטה - מסכים אתך.
הבאת מהספר קטע אולי פמיניסטי אולי פסיאודו- פמיניסטי, וגם טקסט הרצאתי ולא חי. כנראה הספר זז לכוונים האלה ולא למסר חברתי.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
קשה לגדל ילדים לבד. קשה שבעתיים לגדל ילדים לבד
כשאין כסף לאוטובוס, ולעוד מיליון דברים בסיסיים.
אבל אני לא חושבת שאילנה ברנשטיין כותבת על הפער החברתי ועל המעמד הסוציו-אקונומי. היא שוחטת את הפרה הקדושה, והיא עושה את זה בצורה בוטה ולא מתנצלת (לכן הספר גם יורד בדירוג). "החיים לא התאכזרו אליי. אני לא רוצה להיות אמא, אני לא רוצה שני ילדים. אילו הייתי מתחילה מחדש לא הייתי יולדת אותם. אני לא יכולה להיות אמא, אמרתי להם. אני רק ילדה. תנשכי את הלשון לפני שאת מוציאה מילים כאלה מהפה שלך, הם אמרו. אם את אישה נורמלית, ואת אישה נורמלית, היית יולדת אותם מחדש. אני דיברתי. אני הזהרתי. והם סתמו את האוזניים. העיקר לא לנתץ את קדושת האימהוּת." |
|
|
מושמוש
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
מסכים עם התובנה שהעלית
לגבי הילדים בספר. גיבורת הספר אומרת, מעידה על עצמה: גם אני ילדה. נדמה לי באמת נכון להגיד את זה על הדמות, ובגלל זה מתפספס המסר החברתי, אם זאת הייתה כוונת הסופרת, כמו שכתבת, מסר שאני מסכים אתו מאוד: אין צדק חברתי כלכלי ומכאן אולי גם לא אזרחי בחברה,וכול זה טעון תיקון. אבל הדעת מוסחת בגלל אופן הכתיבה, לעניין של האישה. במקום הנושא החברתי, הדמות פונה לאמירות על התפקיד המיוחד והקשה של האישה, כאילו לגבר עני אין תפקיד קשה - עושה רושם של דמות לא בוגרת.
|
|
|
אורי רעננה
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
למושמוש,
בתחילת הקריאה היה לי קושי להבין את הספר.
מדובר באישה עם הר של בעיות כלכליות וחברתיות, כששלושה פיות תובעים את חלקם הן במזון והן בצרכים אחרים, חיים אתה כל רגע. התיאורים מדויקים, כי כל מה שהיא מצליחה לעשות זה להגיב על בעיה קיומית שצצה באותו הרגע. אין לה זמן לעצמה. בעיני, הרגע עם המראה הוא סמל לנקודת עצירה במרחב שתואר לעיל. בעצם, גם הילדים מאבדים לכאורה את מנגנון ההתבגרות והוא ויתור על סיפוק מיידי בשביל תגמול בעתיד. אין דבר כזה בתיאורים בספר. אבל הילד הקטן מכריז ברגע מסוים, בארוחה ללא עוף " אני אהיה מיליונר, ואביא לכם מיליוני עופות". השאלה אם הילדים מצטמצמים אל הצורך הרגעי או מפתחים חלומות, לא מפורשת בספר. איני שותף להגדרה כי "הכתיבה לא מדויקת". לא ראיתי בעיניים אלו את הבעיה והספר. הקושי מדוייק. |
|
|
מושמוש
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
קראתי רק 'פרק ראשון'.
לדעתי הכתיבה לא מדויקת ולא קולעת לפרטי הארועים. דוגמא מהסקירה כי לא קראתי את זה עכשיו: "במראה שבחדר האמבטיה הסתכלה עלי אימא של הילדים שלי.לא נפגשנו זמן רב. גם אני הסתכלתי עליה. בקושי אפשר היה לזהות פרטים...". הכוונה שהיא רואה אישה שבוזה, והיא לא מכירה את עצמה? אז למה בו זמנית: "בקושי מזהה פרטים"? מעייפות ומרוב עבודה היא רק חולפת ומביטה להרף, ולא בוחנת וקובעת שהדמות בראי לא דומה לה? כשזה מצטבר מתקבלת כתיבה לא משכנעת.
|
13 הקוראים שאהבו את הביקורת
