ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 5 באוקטובר, 2020
ע"י סוריקטה
ע"י סוריקטה
למרות שקצת קשה לי אני אשתדל ללכת עם העצה של בן-גוריון ולכתוב על הספר כאילו אני כל היום בבית ולא עסוקה בכלל במלחמה שמתחוללת בחוץ. אני מקווה להצליח. למזלי, זה ספר שמאפשר את זה.
אולי כדאי כבר בהתחלה לשים על השולחן את זה שמורקמי הוא לא הקאפ-אופ-טי שלי. את רוב הספרים שלו הפסקתי באמצע, אחד (הראשון שלי, קורות הציפור המכאנית) סיימתי בלי להנות ואחד, מסה על ריצה, ממש חיבבתי. הסיבה שבגללה קראתי את הספר הזה עכשיו היא קצת פרוזאית. אין לי מקום בספריה. את אלה שקראתי ונשארו אני רוצה ולכן מתבקש לקרוא עכשיו את הספרים שרוב הסיכויים שלא ארצה לשמור אותם. יכול להיות שיותר הגיוני להעיף אותם בלי לקרוא, בהחלט משהו ששקלתי, אבל אני נוטה להיות נחמדה לספרים יותר מאשר לבני אדם ולכן אני עוד נותנת להם צ'אנס. ולא ברצף. מידי פעם אחד כזה. מקסימום שניים. גם לי יש גבולות.
אז זה סיפור התבגרות של נער יפני והאמת היא שאם הוא לא היה מזכיר את שמות הרחובות בטוקיו ולא היה אוכל קצת יותר סושי ממה שמקובל פה, היה אפשר לחשוב שמדובר בנער שגדל בכל מקום שהוא במערב.
זה כתוב כאילו בדיעבד, בחור בן 37 נזכר בתקופת הלימודים שלו באוניברסיטה בטוקיו, כשהיה בן 19-21, בשני החברים שהיו לו ובשתי חברותיו, האחת עדינה ושברירית, והאחרת מינית, בוטה וסוערת, חיה. והוא אדם פאסיבי, כזה שנענה בעיקר ליוזמות של אחרים כך שכשסביבו מתרחשות סערות, אולי מפני שהרגשות שלו עוד לא לגמרי ברורים לו, הוא אי של שלווה.
והוא עוסק הרבה במוות ובקשר שלו אל החיים, כאילו תהליך ההתבגרות הוא היכולת להשלים עם המוות, להיות בקשר עם המתים, ולהמשיך לחיות.
היה נחמד.
39 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
פואנטה℗
(לפני 5 שנים)
אני איתך אבל פחות חד משמעית. ולכן הדגש על נראה לי.
גם בטן-גב בתאילנד במשך שבועיים שלמים או מסיבת טבע כל שישי או צילחות מנות חמש פעמים בשבוע זה לא משהו שהייתי "צורכת" אבל כשכולם סביבך כל-כך נהנים את מתחילה לפקפק מה נסגר איתך. |
|
|
סוריקטה
(לפני 5 שנים)
יותר really, פואנטה, כי בעיני ממש לא כיף גדול.
עם כל הכבוד לספרים, ויש לי, זה ממש לא משהו למלא איתו את כל היום.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 5 שנים)
תודה רבה, רץ. בטוח יכאב לו.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 5 שנים)
"באמת?" זה בקטע של really? או "ברצינות?"
כך או אחרת, אשמח להבין למה הרמת גבה. |
|
|
רץ
(לפני 5 שנים)
לפני שנים רבות - משהי אמרה לי, היה נחמד וזה בליבי כמו אז עלבון צורב, אני מקוה שמורקמי לא יקח את " המחמאה" שלך באותו האופן?
|
|
|
מורי
(לפני 5 שנים)
באמת לא חייבים. העיקר נהנים מספרים טובים אחרים.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 5 שנים)
על הכל ועל כולם אפשר. לא חייבים.
ותודה רבה, מחשבות.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 5 שנים)
תודה רבה, Mira.
|
|
|
מורי
(לפני 5 שנים)
מי שלא אוהב את מורקמי... אפשר לומר הרבה דברים.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 5 שנים)
תודה רבה, Pulp Fiction.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 5 שנים)
תודה רבה, Rasta.
נחמד זה יופי.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 5 שנים)
תודה רבה, פואנטה.
באמת?
|
|
|
סוריקטה
(לפני 5 שנים)
תודה רבה, חני.
הוא מתמוגג.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 5 שנים)
תודה רבה, זרש קרש. אך טוב גם לך.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 5 שנים)
תודה רבה, yaelhar. בהצלחה עם זה.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 5 שנים)
תודה רבה, פרפר צהוב.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 5 שנים)
אב"פ, תודה רבה.
נראה לי שמורקמי מסתדר מעולה גם בלעדי :)
|
|
|
סוריקטה
(לפני 5 שנים)
אשריך, zek. ותודה רבה.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 5 שנים)
תודה לך, אורן.
|
|
|
Mira
(לפני 5 שנים)
סוריקטה, אהבתי את הסקירה שלך... ומבינה אותך בקשר למקום חדש... כמוך נתתי צ'אנס לכמה מהם ואז לצערי נאלצתי למסור אותם ל"סיפור חוזר" שאחרים יהנו מהם.
|
|
|
מורי
(לפני 5 שנים)
יער נורווגי נחשב הספר הריאליסטי היחיד שלו, אור. לא יודע למה לא מזכירים
את אנדרגראונד הנפלא.
|
|
|
אור שהם
(לפני 5 שנים)
מחזק את מחשבות, קורות הציפור המכנית הוא ספר מופלא.
דווקא יער נורווגי, על אף שהינו הספר המוכר ביותר שלו, אינו מייצג לטעמי את סגנונו (ואולי בשל כך, הוא פחות טוב בעיניי). |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 5 שנים)
ספר נהדר
ביקורת יפה.
|
|
|
מורי
(לפני 5 שנים)
בהחלט מעיף מוח. אין דברים כאלה ומה שיש, הם של מורקמי גם.
|
|
|
זאבי קציר
(לפני 5 שנים)
ככל שזה נוגע ל״קורות הציפור המכנית״ אני באותה דעה עם מחשבות...
זה היה הראשון שקראתי מפרי עטו והוא פשוט ״העיף לי את המוח״ :) |
|
|
מורי
(לפני 5 שנים)
לגמרי אחד היפים. נוגה ונוגע.
|
|
|
Rasta
(לפני 5 שנים)
רק נחמד?
נו, טוב. בשביל מישהי שלא מתה עליו לסחוט "נחמד" זה בטח הרבה, לא? אחד הספרים היפים ביותר שקראתי. |
|
|
פואנטה℗
(לפני 5 שנים)
יש תחושה שלא לאהוב את מורקמי זה antipeople
ולקרוא ולדבר על ספרים כל היום זה אי של שלווה או כשרון של בת יענה שמעטים ניחנו בו. כיף גדול. נראה לי. |
|
|
חני
(לפני 5 שנים)
לרגע חשבתי שאת הולכת לקטול אבל הפתעה
נתת לו מתנה של 4 ****
כיף גדול בשביל מורקמי. |
|
|
זרש קרש
(לפני 5 שנים)
אני איתך יעל וגם איתך סוריקטה. אבל בוטה יותר. לא סובלת את מורקמי. וזה עוד בביטוי עדין ומנומס ביחס ליחסי אליו.
להיות נחמדה יותר לספרים מאשר לאנשים זה מתגמל הרבה יותר. ונראה גם שהם עשויים לשרוד את האפוקליפסה העכשווית טוב יותר, אז אפשר גם לראות בכך ראיה לטווח רחוק. אך טוב (קראתי את יער נורווגי, הפסקתי. סלדתי. טרקתי) |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים)
ביקורת מקסימה על ספר שלא אהבתי.
"מורקמי הוא לא הקאפ-אופ-טי שלי" חותמת על המשפט הזה. עם זאת אנסה עוד משהו שלו לפני שאסתום את הגולל - רק כי אני לא סובלת התעקשויות והחלטיות הנובעות ממה שלא התנסיתי בו. |
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 5 שנים)
לא מחשבות, אני מצטער
אבל "קורות הציפור המכנית" הוא ספר
עלוב שבעלובים, חבל בכלל שהרוקי מורקמי כתב אותו. |
|
|
מורי
(לפני 5 שנים)
קורות הציפור המכנית הוא הספר הטוב ביותר של מורקמי וראוי לקריאה ותשואות.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים)
סוריקטה, תודה על הסקירה.
הגיוני שאת נוטה להיות יותר נחמדה לספרים מאשר לבני האדם, בהתחשב בכך שרוב הספרים יותר מתגמלים מרוב האנשים :-)
הספר הזה נשמע מתאים למי שאינם מעריצי מורקמי, ואולי אנסה להגיע אליו לפני "קפקא על החוף". |
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 5 שנים)
אני קראתי את הספר לאחרונה
כחלק מהצ'אנס השני שהייתי מוכן לתת לספריו של הרוקי מורקמי
ומאוד אהבתי. בימים אלה אני קורא את החדש שלו ("הרג קומנדטורה") ולשמחתי נהנה ממנו מאוד. לדאבוני לא פעם אני רוצה לכתוב על ספרים מסויימים והעניין לא מסתדר לי, לכן אני לא אוהב להתחייב לאף אחד. לגבי זה שלא אהבת את "קורות הציפור המכנית", מעניין ... כנראה שעוד קוראים לא התחברו אליו חוץ ממני ומזל שגם הם מוכנים לתת לו צ'אנס נוסף. הוא יותר מראוי לזה. |
|
|
זאבי קציר
(לפני 5 שנים)
מורקמי מעורר רגשות עזים, לכאן ולכאן...
אני מאוהדיו הגדולים לרבות יער נורווגי הנפלא. |
|
|
אורן
(לפני 5 שנים)
מאוד מזדהה עם מה שכתבת על מורקמי.
הספר הספציפי הזה בתכנון אצלי :-)
תודה על ביקורת יפה |
39 הקוראים שאהבו את הביקורת
