ביקורת ספרותית על הלבד הגדול מאת כריסטין האנה
ספר טוב

---

⭐️⭐️⭐️⭐️1/2
אחרי שקראתי את ״הזמיר״, רומן הריגול ההיסטורי הנפלא של קריסטין האנה חשבתי לעצמי שזו סופרת שארצה לקרוא כל ספר שיצא תחת ידה.
ואמנם, לא עבר זמן רב והאנה פרסמה את ספרה הנוכחי. הספר הזה זכה במקום הראשון לרומן היסטורי לשנת 2018, בבחירת חברי האתר ״Goodreads״.
אני לא מחבב במיוחד פרסים ותחרויות בתחומי האומנות השונים אבל זה לפחות מעיד על מידת הפופולריות של הספר והסופרת.

ומה באשר לאיכות?
ובכן הספר הזה הוכיח לי פעם נוספת איזה כישרון גדול יש להאנה לספר סיפור מרתק מהסוג שהופך לרב מכר אבל גם כזה ששומר על איכות גבוהה שבאה לידי ביטוי במיוחד בעומק שהיא מעניקה לדמויות ובהבנה עמוקה של נפש האדם. כל אלו ביחד מרכיבים ספר איכותי מהסוג שאני אוהב.

ולעלילה:
הפעם האנה ממקמת את עיקר הסיפור בקאנק, יישוב נידח וחסר דברים בסיסיים כמו שירותים בתוך הבתים וחשמל, שבמדינת אלסקה הרחוקה בשנות השבעים. מדובר במדינה שמאכלסת טיפוסים שונים ומשונים שמה שמשותף לרובם זה השאיפה להתנתק מחייהם הקודמים ולבנות חיים חדשים וחופשיים ככל שניתן, למרות תנאי החיים הקיצוניים שבה. שם המשחק באלסקה הוא הישרדות באמצעות הכנה יסודית לחורף על ידי אגירת מלאי גדול ככל שניתן של מזון ועצים להסקה ובהתגוננות מפני חיות טרף כמו דובים וזאבים.

גיבורת הסיפור שלפנינו היא לאונורה אולברייט ובקיצור ״לני״, שבתחילת הסיפור היא בת 13 ובסיומו בת 25.
לני ואימה קורה המתינו שש שנים תמימות לחזרתו הביתה של ארנט, האב והבעל, מהשבי בויאטנם. עם חזרתו של ארנט מהשבי לחיק משפחתו התברר לחרדתן של אשתו ובתו שקיבלו בחזרה אדם אחר לגמרי, אדם שהצליח אמנם לשרוד את השבי בויאטנם אולם רק במובן הפיזי. ארלן החל לסבול מסיוטים בלילות, שתה לשוכרה והפך אלים מאד כלפי אשתו שסלחה לו פעם אחר פעם, גם כי הבינה מהיכן נובעת התנהגותו וקיוותה שהאהבה שהיא מעניקה לו, החמלה והסליחה אולי יגרמו לו להשתנות.
יום אחד ארלן מקבל מכתב מעורך דין שמודיע לו שקיבל בירושה בית ונחלה באלסקה הרחוקה ששייכים לחברו הטוב בו הרלן שלחם לצדו במלחמה ונהרג. בני המשפחה מבינים שאולי השינוי והמרחק מהציוויליזציה יעשו טוב לאב ולמשפחה ומחליטים לעקור לארץ לא נודע.

כאמור עיקר הסיפור מתמקד בתקופה בה המשפחה כבר מתגוררת באלסקה, הקורא מתוודע לדמויות שמתגוררות סביבה ולומד על אורחות חייהם במקום בהתאם לחילופי העונות. בכלל תיאור נופיה הפראיים של אלסקה וכל נושא ההישרדות שם, החזיר אותי לסיפוריו של ג׳ק לונדון הגדול.

כל רומאן טוב בנוי, בין השאר, מקונפליקטים וגם כאן ניתן לזהות לפחות שני קונפליקטים מרכזיים:

מצד אחד ניצבים טום ווקר ומשפחתו, נצר למשפחה שהקימה את היישוב, אדם עשיר ובעל השפעה רבה על בני המקום, ומנגד משפחת הרלן בהנהגתו של אב המשפחה המכונה ״ארל המשוגע״. ארל, שלאחר שבנו בו נהרג בויאטנם, באמת התחרפן כיאה לכינויו, אימץ כל מיני תיאוריות קונספירציה מסוג ״סוף העולם״ וכו׳, שבעקבותיהן אילץ את בני משפחתו להתכונן לקראת ההישרדות האמיתית מפני האויב שיגיע לחסלם. וכך בעוד בני משפחת ווקר עוסקים בחיים שגרתיים יחסית, בני משפחת הרלן מתכוננים ליום הדין באמצעות מיגון מתאים של נחלתם, אימוני הישרדות אינטנסיביים וצבירת נשק רב. ארלן אולברייט שהושפע עמוקות מ״ארל המשוגע״ הפך מהר מאד לאיש אמונו ויד ימינו ושונא מושבע של טום ווקר.
במקביל לכך, לני, שהייתה לפני המעבר לאלסקה ילדה דחוייה מבחינה חברתית, מצאה ידיד נפש בדמותו של מתיו, בנו הצעיר של טום ווקר. ככל שהילדים מתבגרים הידידות בין השניים הופכת לאהבה גדולה, ומכאן הקונפליקט השני ברור...

כל האלמנטים שציינתי לעיל הם הרקע לסיפור הנפלא שטוותה קריסטין האנה, סיפור שגרם לי עונג רב וללא ספק זהו אחד הספרים המשובחים שקראתי השנה.

יחד עם זאת, בצד השלילה אני חייב לציין שהסופרת כשלה מבחינתי במבחן האמינות, ככל הנראה על רקע רצונה לרגש בכל מחיר את הקורא ממש על סף סיום הסיפור.
לולא הקטע הזה ללא ספק הספר היה מקבל ממני חמישה כוכבים מנצנצים.

» ביקורות נוספות של זאבי קציר
» ביקורות נוספות על הלבד הגדול