בשנת 2012 קראתי את ספרו של וולבק ״החלקיקים האלמנטריים״. היה באז גדול סביב הסופר השנוי במחלוקת הזה וסביב הספר הנ״ל. לא ממש התרשמתי ואף אינני זוכר את תוכנו. עד היום לא חזרתי לוולבק.
בחלוף השנים הוא הספיק לכתוב כמה וכמה יצירות שהיו גם הן, כמו יוצרן, שנויות במחלוקת. במקרה של וולבק מסתבר שאי אפשר להפריד בין הדעתנות הנחרצת שלו, אישיותו המיזנטרופית, המיזוג ית והאירוטית (ויש שיאמרו פורנוגרפית) לבין ספריו. זו החבילה, טייק איט אור ליב איט.
קראתי כמה ביקורות על ״המפה והטריטוריה״ שבחלקן נכתב שספר זה שונה מרוב ספריו והתכונות שציינתי לעיל פחות באות לידי ביטוי. לאחר קריאת הספר אני די מסכים לטיעון הזה ושמחתי להיווכח שחוויית הקריאה שלי הפעם הייתה שונה לחלוטין. מדובר בספר מרתק, מיוחד מאד ומרחיב דעת.
כמות הנושאים בהם נוגע וולבק ואשר משתלבים בעלילה, פשוט מדהימה והאיש גורם לך הקורא לחשוב, שזה לא דבר שכיח כאשר מדובר בספר בדיוני.
אחד הדברים הבאמת יוצאי דופן בספר זה החלק בו וולבק משלב את עצמו בעלילה באופן שהייתי מגדיר על סף הגאונות, כאשר בחלק ניכר מהפעמים בו הוא מוזכר, הוא מכנה את עצמו ״מחבר החלקיקים האלמנטריים״… [איזו סגירת מעגל זק :)]. במהלך קריאת החלק הזה תהיתי לא אחת כמה אגו וכמה ביטחון עצמי יש לאמן שכותב כך.
וולבק גם דואג לתעתע בך הקורא. הוא מביע דעה בכל נושא, תוך שימוש כמעט בכל דמויות הסיפור ובעיקר בדמותו שלו עצמו, עד שאתה משוכנע שזו אכן דעתו במציאות. ואז אתה מגלה, ממש בסיום הספר בפרק ה״תודות״ שהוא כותב, בין השאר, כך:
“מובן מאליו שלקחתי לעצמי חירות לשנות את העובדות, ושהדעות המובעות בספר נוגעות אך ורק לדמויות המביעות אותן; בקצרה, שמדובר ביצירה בדיונית.” - מה יש לדבר, ממזר אמיתי האיש הזה :)
בכוונה לא אפרט מעבר לכך מאחר שמאד קשה לסקור ספר מהסוג הזה מבלי ליפול למלכודת הספוילרים.
בצד השלילה, אבל ממש בשולי הדברים, אציין כי לעיתים וולבק נוטה לירידה דקדקנית לפרטים עד כדי טרחנות ובקטעים הללו מצאתי את עצמי תוהה אם זה משרת את העלילה או שוולבק פשוט לא היה מסוגל להתאפק והיה חייב להראות לי הקורא את בקיאותו הרבה... אגו מניאק שכמותו אבל מה לעשות שהאיש יודע על מה הוא כותב, אז אם זה מה שסיפק את האגו שלו אני מוכן, רק בשל ליבי הרחום לסלוח לו על כך...
בשורה סופית, אין בצד השלילה כדי למנוע ממני להעניק לספר חמישה כוכבים מנצנצים.


















