ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 15 ביולי, 2020
ע"י זרש קרש
ע"י זרש קרש
ספר לכל אחד ולאף אחד, כבר נשמע טוב, לא? אחל'ה שיווק ניטשה. טוב. אז צרור מילים חמות וטובות לתרגום המעולה של אילנה המרמן, ספר שהיה כמעט ולא נגיש עבורי פתאום נפתח, עם מניפה בצד לרוח ועם שמשיה מהשמש הקופחת. יש מבוא בעיני משובח שנותן איזה "מורה נבוכים" לכל הטקסט, מפרק תימתית, מבנית והיסטורית ומאפשר לנוע ברכבת התחתית הזו, מצויידים במפה ברורה היכן לרדת, אם צריך.
ניטשה הקדים את זמנו. מה זה הקדים? זה כמו להגיע לחתונה כשהזוג מתלבט אם להתארס. כזה הקדים. ניטשה מדבר על מה שאח"כ פוקו יצעק בדיבור על השיגעון כצרעת ועל החברה והנורמות (החולות) שהיא תובעת, פרויד יניח את המיניות במרכז התיאוריה הפסיכואנליטית ועוד הוגים רבים וטובים אחרים, ובעצם כולם ינקו מניטשה. אז כן, מדובר בחתיכת גאון וזה ניכר בהחלט בקריאת הטקסט, שאגב גם כטקסט ספרותי יש בו חן.
העניין הוא שב2020 זה קצת יותר מאתגר לדמיין את העולם כמקום שבו אנשים מתנהלים כמו בקידוש של שבת בבית כנסת, ואם יותר בחוצפה - לעיתים שאלתי את עצמי מה יש לי לקחת הביתה מהספר, חוץ מהאפשרות החביבה לציין שקראתי אותו. אז הנה, קראתי, צוין.
ניטשה נוגע בנושאים שבהחלט יש מקום לחשוב אותם: מה מניע את עיצוב הזהות שלנו? איזה מקום יש לחשקים שלנו, למאוויים הכמוסים למול צווי החברה? עד כמה יש "לאלף" את החיה שבתוכנו ועד כמה לקרוא לה דרור? מיהו אלוהים עבורנו ומה יהווה עולם ללא אלוהים עבורי? מה מקומי בחברה ולשם מה אני זקוקה לו? ועוד. יש לי תחושה בספר שלא פעם ניטשה מתריע, צועק, מכוון אולי אפילו נובח, אל עבר יעדים באמת חשובים ולא מדוברים. עם זאת, נשארתי לתחושתי לא מסופקת. הדיבור היה לי עדיין רחוק מדי, עדיין לא נוגע בדבר עצמו. מובן היטב מדוע, שכן הוא בין הראשונים אם לא ה, שבכלל החל לדבר על הנושאים הכמוסים הללו. ועם זאת, באנוכיות של מי שרוצה כן לעסוק בהם ובאופן משמעותי, חשתי שזה לא מספיק לי.
אה כן, גם לא מדובר באוהב נשים גדול, אבל עם זה תחיו. או תדלגו. או תקללו. מה שבא לכן בנות.
מה שכן יש מקום אולי לומר הוא שאילנה המרמן עושה תיקון היסטורי חשוב לנושא ההבנה של ניטשה כאבי הנאציזם, שזה עיוות רציני של תפיסתו (דווקא שוחרת השלום),
בקיצור למעוניינים - שווה, מומלץ ומעורר השראה.
18 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
ניר
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
טוב, כשניטשה כתב את רוב החומר של זרתוסטרא זה היה אחרי שקיבל (פעמיים) "שלילי בזנ"ט" לבקשת הנישואין שלו מ Lou Andreas-Salomé בה הוא היה מאוהב קשות באותה התקופה, מה שגרם לו לבעייתיות קשה מול המין הנשי שבאה לביטוי בכתבים שלו.
|
|
|
אָמוֹן
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
ניטשה שוחר שלום? זה משהו שלא שמעתי הרבה זמן. בקטע על הנשים (שזרתוסטרה פונה לאישה זקנה מסויימת שמבקשת ממנו לדבר לה כמה דברים מחוכמתו, היא זאת שאמרה לו "אתה הולך אל האישה? אל תשכח את השוט") הוא דווקא אומר להיפך...ובקיצור הוא מדבר על מלחמה.
Man shall be trained for war, and woman for the recreation of the warrior: all else is folly |
|
|
חני
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
שומו שמיים ניטשה מיזוגן?
זרש סקירה רהוטה כמו המחשבות
שלך כאן. וההתפלפלויות שלו נשמעות כנות ברומו של עולם. שאלות טובות לכל יום לשאול עצמנו. תודה על הסקירה. |
|
|
Rasta
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
כן, הם כולם מגיעים מאותו עולם.
אני חושב שניטשה פחות נגע באבסורד בשונה מקאמי, לדוגמה, שרוב הכתבים שלו התעסקו בזה, בניכור וחוסר משמעות (תקני אותי אם אני טועה כי לא קראתי מספיק ניטשה) |
|
|
זרש קרש
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
הי רסטה,
סארטר וקאמי לתחושתי משוחחים מאוד גם עם ניטשה, בין היתר. הסתגרותו החוזרת ונשנית, הבוז לחברה ולטקסים החברתיים לתחושתי ממשיכה ונוכחת מאוד גם אצל ניטשה (בדמות ששרטט לזרתוסטרא כמו גם בתורות שנשא) וכך כמובן גם בלב הפילוסופיה הצרפתית שבאה בהמשך |
|
|
זרש קרש
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
תודה עמיחי
הכוונה היתה לעולם שבו העולם הדתי והחיים הדתיים נמצאים במרכז ההתנהלות החברתית, הציפיות החברתיות, החקיקה, היחסים בין המינים, קוד הלבוש ועוד |
|
|
עמית לנדאו
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
ספר מטלטל.
|
|
|
עמיחי
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
מרתק.
...אבל לא הבנתי את הדימוי "לדמיין את העולם כמקום שבו אנשים מתנהלים כמו בקידוש של שבת בבית כנסת". |
|
|
Rasta
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
מחשבות, אתה יותר בכיוון של קאמי וזאן פול, לא?
|
|
|
זרש קרש
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
תודה אמון! לא קראתי. אוסיף לרשימה
תודה ראובן המממ... מחשבות. לא בטוחה שהבנתי גם אני אותך. אבל חיה בטוב |
|
|
מורי
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
אין לי מושג על מה דיברת, אבל תודה על האזהרה.
|
|
|
ראובן
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
סקירה יפה
|
|
|
אָמוֹן
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
אישית אני אהבתי יותר את האנטיכריסט שלו.
|
18 הקוראים שאהבו את הביקורת
