ביקורת ספרותית על את כל הילדים בעולם מאת טל ניצן

---

צר לי, אבל זה לא אני, זה הספר :-)

בהתחשב בכך שהכותבת כתבה ספרי שירה (שכנראה כבר לא אקרא), התחלתי לקרוא בציפיה לקבל ספר שהוא שירה בפרוזה, או לכל הפחות פרוזה מרשימה. הופתעתי לגלות שמדובר בספר תל אביבי בניחוח צפונבוני עם פלצפנות יתר, אמירות תמוהות, מופרכות ומתחכמות, שפה לא אחידה ברמתה, והחטא הגדול מכל - משעמם.

שלב ההוכחות:

"...ואלכס תהה איך שלושתם, אלי, אשתו והילד, נדחסים לדירה שגודלה וליתר דיוק קוטנה כשל דירתו שלו, והספיק לחשוב בשמץ רוגז שאלי דיין הוא מהגברים שלא טורחים לציין את שמה של בת זוגם על תיבת הדואר, לפני שאמרה:'שלום, אני אלי'." (עמ' 9-10)

"אביה, כמו כדור שפוגע בקרקע ומיד שב וניתז, נסע לכנס באוסטריה (או בשווייץ, היא שכחה מיד) למחרת שובם מטורקיה." (עמ' 14)

"גדול ודובי, אכן, בן לגזע נפילים, איך גוליבר כזה נכנס לדירה ליליפוטית כמו זו שלהם..." (עמ' 16)

"סיון מוטלת מול הטלוויזיה הכבויה כי אין לה כוח להרים את השלט ולזפזפ עד שתיעצר בסוף בתחנה כלשהי פשוט כי יימאס לה..." (עמ' 20)

"...מלכתחילה רק מישהי מעצבנת כמוני מתאימה לערוך את מדור התרבות, מישהי אנטי סמדר כרם-אדלר, ג'ינס וסנדלי אצבע ושיער קצוץ כמראה עקומה לקארה הבהיר ולמניקור ולחצאיות מגן העיר" (עמ' 23-24)

פסק הדין:

הספר קליל וניתן לסיימו ברפרוף קל, וייתכן שיהיו כמה תל אביביים שיהנו ממנו. אני לא מצאתי סיבה להמשיך לקרוא, ופרשתי בעמוד 24 (כשהספר מתחיל מעמוד 9). הספר יקוטלג תחת קטגוריית ספרים תל אביביים מיותרים, ויצטרף בכך לספרו של אתגר קרת "צינורות".

» ביקורות נוספות של פרפר צהוב
» ביקורות נוספות על את כל הילדים בעולם