ביקורת ספרותית על את כל הילדים בעולם מאת טל ניצן
ספר טוב

---

"כמה שברירי הקיום שלנו שדי במעט כל כך, במגוחך כל כך כדי לערער אותו.... די שילד יצא מביתו וכבר הוא מופקר לכל".

סיפורה של אלי, אם חד הורית לנועם בן הארבע אשר פוגשת באלכס, שכנה החדש והרגיש. אלי ואלכס, מפתחים יחסים המושתתים על תדר ייחודי הדואג לישות קטנטנה, טהורה ותמימה הנמצאת במרחבם. נועם בלי מתכוון מפיח בין השניים יחסי חברות, שעימה יחסי דאגה והבנה הדדיים. אלכס ואלי כמו מצליחים לראות אל מעבר לעולמם הפנימי של הילדים, אל מעבר לנפשם המבקשת לעיתים משהו אחד אך אומרת משהו אחר. שניהם, כשתי נפשות שבריריות בעצמן, מנסות להגן לגונן, לעטוף ולהציל גם את הילד האבוד בתוכם.

"אני רוצה לשאול אותך משהו."
"כן...?"
"מה הדבר הכי חשוב בחיים."
"מאיפה הבאת את השאלה הזאת עכשיו?"
"לא משנה, מה שעולה בדעתך."
"הכי חשוב בעולם? הכי חשוב כרגע? הכי חשוב לי?"
"לא עקרוני, נסי לענות בלי לחשוב יותר מידי."
"...עדינות, נדמה לי"
"מה זה אומר?"
"שאנשים יהיו פחות קשים
שהחיים יהיו פחות קשים."

ספר כזה שהגיח אליי בהפתעה מוחלטת וסחף אותי איתו למעמקי רוך, שבריריות ונינוחות. כמו מבקש הספר לאסוף את שבריי בין עמודיו המלטפים והמנחמים, כאילו אני היא הילדה הקוראת ספר לפני השינה לעצמה. רגשות עזים של חמלה והכלה בעבעו בי בעודי קוראת, חשתי רגש רך, כמעט אימהי.

אפילו אין בכוחי להתחיל ולתאר עד כמה חשבתי על הילדים החטופים בקריאת הספר. באמת שאין בי די הכוחות להעלות זאת על הכתב. ילד כל כך קטן ורך שצריך להתמודד עם רוע כל כך טהור. כמה בלתי נתפס, כמה כואב.

"אני לא יכולה להסתיר אותו בבית כל החיים
הייתי רוצה למשל שיהיה קצת פחות רוע
ושהוא לא יחכה ממש מחוץ לדלת
או לפחות שלא יתחיל כל כך מוקדם
שלפחות הילדים הקטנים יהיו פטורים ממנו"

» ביקורות נוספות של בר
» ביקורות נוספות על את כל הילדים בעולם