ביקורת ספרותית על את כל הילדים בעולם מאת טל ניצן
ספר לא משהו

---

האמת, 'אובר-רייטד'. נושאו האמור להיות סביב הניכור בעיר פחות בולט. הוא בעיקר סביב ארבעת הדמויות המרכזיות החוברות זו לזו בתפר בין תל אביב לגבעתיים- אלישבע (אלי), כתבת לענייני תרבות ואופנה עם בוסית נוקשה ואם יחידנית לנועם בן הארבע. הם עוברים דירה ושכנם החדש המתחבר אליהם מהר ורוחש חיבה רבה לנועם הוא אלכס. מורה בתיכון, גדל מימדים, סוג של פילוסוף ונגן גיטרה, חי בגפו, אינו טיפוס של זוגיות ומגדל חתולה. הרביעית היא סיוון, תלמידתו של אלכס. מתבגרת טיפוסית למדי עם משברים שאינה מקובלת במיוחד בשל אופיה הסגור למדי ועודף המשקל.
חלק מהספר הוא שיחות מקוונות של אלי עם פסיכולוג. משמימות ובנאליות למדי.
נועם בדומה לסיוון בבית ספרה נתקל בבעיות במסגרת הגן.
החלק האחרון של הספר הוא זה שבו יש התפתחויות משמעותיות. במהלך פורים נועם וסיוון נקלעים במקביל למצבים לא קלים המכניסים את אלי ואלכס לפאניקה. וגילוי מעניין לקראת הסוף.
מבחינת הרעיון ובניית העלילה הספר סביר. אנשים שדרכיהם מצטלבות ונוצר קשר.
אממה? הסגנון יומרני מדי, לעתים על גבול הטרחני. אולי מתאים לשירה אך לא לסיפורת. משפטים ארוכים ומייגעים לעתים ולא יכולתי להימנע מתחושה שיש ניסיון להתנסח בתחכום יתר מסוגנן וזה פשוט לא עובד והמוטיב עצמו- הניכור והחיבור- מתפספס בגלל הכתיבה. לא הקיטש המגוחך או ההומור הדלוח של ספרים אחרים שקראתי לאחרונה אבל משהו חורק וחבל.לא התחברתי כלל והיו מקומות שחשבתי להפסיק רק מסיבה זו.
"השנים נמתחו עד קצה גבול יכולתן עד שנבעו סדקים, והילדות החלה להסתנן דרכם ולעוט עליה, בגדי צמר חמים מדי, דוקרניים, תפלות האוכל, עויינותו, יד קטנה לפותה בכף יד גדולה..."

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על את כל הילדים בעולם