ביקורת ספרותית על את כל הילדים בעולם מאת טל ניצן
ספר מעולה

---

טל ניצן שברה לי את הלב וריפאה אותו בו זמנית בספר הפרוזה הראשון שלה.
אלי דיין, כתבת תרבות באתר שהתרבות היחידה מבחינתו היא תרבות הרייטינג, היא אם חד הורית לנועם בן הארבע.

אלכס, מורה בתיכון , הוא השכן בדירה ממול

סיון היא תלמידה של אלכס, בעלת גוף כבד ונפש שברירית.

חייהם של הארבעה לעיתים מקבילים, לעיתים משיקים.

המקום הוא הגבול שבין גבעתיים לתל אביב, והתקופה היא פחות או יותר כיום.

כל מה שכתבתי כאן הפך במקלדתה הקסומה של טל ניצן לחלק ממני, עד כדי כך שביום שהתחלתי לקרוא אותו, כשנמנמתי אחר הצהרים, התעוררתי קצרת נשימה מתוך חלום שחלמתי על נועם הקטן.

לכל אחד מאתנו יש נועם כזה משלו , בתוך תוכו, לעיתים מוחבא בכל כך הרבה שכבות הגנה עד שנשכח אפילו מעצמו ואז מגיע הספר הזה ,באצבעות עדינות מדויקות פורט על נימי הנפש , מקלף אותה ומושיט כאומר ״אל תשכח אותי, אני הילד שבתוכך״
דמותו של נועם במיוחד נכנסה לי לתוך הלב. הוא עורר בי את הרצון לערסל אותו, לראות אותו גדל ומפיץ סביבו את כל הנועם שבו.
לאורך כל זמן הקריאה לא רציתי שהספר יגמר, וכשהוא הסתיים רציתי לחזור ולקרוא בו מההתחלה.

» ביקורות נוספות של שרית פליין
» ביקורות נוספות על את כל הילדים בעולם