ביקורת ספרותית על את כל הילדים בעולם מאת טל ניצן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 8 בספטמבר, 2017
ע"י מסמר עקרב


לומר עליו שהוא מכמיר לב ומרטיט את הנפש יעשה לו עוול, ולא כי לא מגיע לו, אלא כי מגיע לו יותר. וחוץ מזה, יש משהו בביטויים הנדושים האלה, שהפכו אותם, על לא עוול בכפם, לקלישאות שחוקות. אז אני אשתמש בביטוי אחר, מקסים, שאהוב עלי במיוחד, ושהוטבע על ידי ידידי מחשבות: "סיפור אנושי קטן שכתוב בכישרון גדול" תפור בדיוק על הספר הזה, ואולי הייתי מגדיל ומשנה את המילה "גדול" ל- "ענק".

הסיפור הוא באמת קטן וצנוע, סיפורן של ארבע נפשות בודדות בכרך הישראלי הסואן, הקר והמנוכר. אלי - אם חד הורית לילד בן ארבע, נועם – הילד, אלכס - מורה בודד שמתגורר בבניין החדש שאלי עברה לגור בו, וסיוון – תלמידתו הדחויה חברתית. ויש גם חתולה. חתולה מקסימה בשם שרה, ספק חתולת רחוב ספק חתולת בית, שאלכס מאמץ אל חיקו. היא באה לביתו, שוכנת ונפקדת חליפות, והתיאורים שלה ושל מערכת היחסים החמה שאלכס הבודד מפתח עמה כבשו אותי לחלוטין. יום אחד היא מסתלקת לה לכמה ימים ארוכים, והתיאור של הגעגועים של אלכס אליה העבירו בי צמרמורת של הזדהות. שרה הזכירה לי חתולת רחוב שאימצתי בילדותי, וכאשר היא נעלמה יום אחד חשתי, בדומה לאלכס, שברון לב של ממש. כאשר היא שבה אחרי כמה ימים טובים וארוכים, הייתי פשוט מאושר, ותחושת רוממות הרוח הזו באה לידי ביטוי גם בספר, כששובה של שרה מרטיט (אאוץ'...) את לבו של אלכס. שרה המקסימה מזכירה לי גם חתולה אהובה אחרת, שאף היא נעדרת מפעם לפעם לפרקי זמן ארוכים מהבית החמים שקרוי סימניה. שונרא, איה את?

עלילותיהן של הדמויות הראשיות, האנושיות כל כך, בסביבתן העירונית הקרה והמנוכרת, משולבות בסוגיה פילוסופית שאלכס, המורה לפילוסופיה, מציג במפורש בספר, מפיו של אלבר קאמי: החיים קשים ולא ניתנים להסבר, הם מתחילים ונגמרים שלא מרצוננו, אין בהם טעם ואין משמעות להתרוצצות היום יומית שהם כופים עלינו, אנחנו מרגישים זרים ואפסיים בתוכם. הביטויים של התאוריה הזו בספר מקוריים, הם כתובים בצורה פיוטית והם מרגשים מאוד. מצאו חן בעיניי במיוחד תיאורי השיחות בין אלי לבין הפסיכולוג הווירטואלי שלה באינטרנט והאופן שבו פסיכולוגיית האינסטנט הזו מועמדת באור מגוחך. גם תיאורי הצ'טים של אלי בחדרים וירטואליים זימתיים וחיפושה אחר חום וקרבה במחוזות אפלים של סקס מזדמן נגעו ללבי. יותר מכל נגעה ללבי דמותו הכובשת, התמימה כל כך, האנושית והחמה, של נועם בן הארבע. אני חושב שאין דבר קשה יותר מאשר לקחת דמות של ילד או של חתול, שתי ישויות חמודות מעצם הווייתן, ולהעמידן באור חף מכל קיטשיות. גם נועם וגם שרה עוברים את המבחן הקשה הזה ללא דופי.

ויש גם פואנטה בסוף, הפתעה גדולה בנוגע לזהותה של אחת הדמויות ולקשר בינה לבין דמות אחרת בספר. הצליחה להפתיע הפואנטה ולהשתלב יפה בעלילת הרומן. בעצם, יש שתי פואנטות. הגעתי אל הספר הנפלא הזה בזכות הערה נפלאה ומדויקת ברשימת הקריאה "2017" של פואנטה. פואנטה, תודותיי. גיליתי את הספר המקסים הזה בזכותך.

בעמוד 183 למטה, בכיתי. וזה לא קרה לי הרבה זמן.
38 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אפרתי (לפני חודש)
גם אני שמחה, ואני בטוחה שגם טל שמחה. כל יוצר באשר הוא שמח כשאוהבים את יצירתו. מי כמוך יודע.
סקאוט (לפני חודש)
מסמר, שמחה עבורך!
מסמר עקרב (לפני חודש)
אורית, טל ענתה לי! והיא מקסימה אמיתית. טוב, מי שמפגין רגישות ואנושיות אין קץ בכתיבתו, זה ממש לא מפליא לגלות את הצדדים הללו גם באישיותו.
תודה רבה לך על העזרה עם כתובת הדוא"ל ותודה רבה לפואנטה על הגילוי של הספר הנפלא הזה.
מסמר עקרב (לפני חודש)
כל הכבוד! עשית לי את היום. וכבר כתבתי לה.
אורית זיתן (לפני חודש)
מסמר - קבל : talnitzan2@gmail.com
מסמר עקרב (לפני חודש)
אפרתי, זה היה פשוט וקל אילו הייתי חבר בפייסבוק...
אפרתי (לפני חודש)
היא נמצאת בפייסבוק בשם טל ניצן. פשוט וקל.
אורית זיתן (לפני חודש)
איזה חמוד אתה, אולי היא באמת תפתיע ותעשה זאת. אני בכל אופן לוקחת את ההמלצה שלך ומוסיפה לרשימה
מסמר עקרב (לפני חודש)
אורית, תודה רבה. הספר כל כך נגע ללבי, שניסיתי להשיג את כתובת הדוא"ל של הסופרת כדי לכתוב לה זאת באופן אישי. לצערי, הדבר לא עלה בידי. לא נותר לי אלא להביע משאלת לב קטנה שאולי היא נכנסת מדי פעם לסימניה ומציצה בביקורות...
אורית זיתן (לפני חודש)
ביקורת מקסימה מסמר עקרב. ריגשת בהתרגשות שלך
מסמר עקרב (לפני חודש)
בת-יה, תודה גדולה! ושימחת אותי מאוד עם רצונך לקרוא את הספר. הוא מקסים אמיתי.
בת-יה (לפני חודש)
מסמר עקרב, תודה על הביקורת המרגשת. הספר נכנס מיד לרשימת הקריאה...
מסמר עקרב (לפני חודש)
חני, תודה רבה. אני ממליץ לך על הספר בחום רב מאוד, וסליחה אם אני מפעיל לחץ וירטואלי מתון... הוא כל כך ריגש אותי שאני נחוש לקדם אותו.
חני (דולמוש) (לפני חודש)
כשספר נוגע ומרגש בצורה כזו גם דמעה אחת או שתיים מתבקשת
. כתבת נפלא וכמה דמעות לא הזיקו לאף אחד.
שבת טובה דן.
מיכל (לפני חודש)
לחתולה קוראים שרה? אוי, זה היה נחמד אם היו קוראים לה שרהל'ה. חחחח...
מסמר עקרב (לפני חודש)
רחלי, לא היה לי מושג... ואם לקחת מספר, אז אני מעדיף לקינוחי הכוסות המדהימים שלך. מקווה שהם נכללים בתפריט החג...
פואנטה, צודקת. בנוסח המעורפל הזה טמונה גם חינניות. וזה מאוד מקורי וגם לא פשוט לביצוע מבחינת הכתיבה. בקיצור, עכשיו אני צריך למצוא ליקוי חדש בספר. באסה.
חגית, כבר שמור. ואני בטוח שתיהני.
חגית (לפני חודש)
מסמרצ'וק, בארורררר.
פואנטה (לפני חודש)
לי זה לא הפריע. להפך.
היה בסגנון הזה חן ומסתורין, גם אתגר (מי אוהב שהכול לעוס לו בכל שורה?),
ובפרט עם שרה. תקרא שוב את הקטע של הכניסה המרשימה שלה (טוב, הרסנו גימיק קטן אבל אתה התחלת...)
רחלי (live) (לפני חודש)
מסמר בוא לא נתחיל לריב עכשיו, היער של דנטה שלי הוא!!! קח מספר, ותעמוד בסוף
מחשבות (לפני חודש)
באמת הגיע הזמן לספר מתקן.
מסמר עקרב (לפני חודש)
חגית, תודה רבה. אכן, סיפור החתולה מזכיר גם סיפור אישי שלנו. אני מקווה שגם התוכי הצווחן לא ישוב לו לפתע... לשמור לך את הספר?

פפריקה, אני כל כך שמח שאהבת את הספר. בעמוד 183 (אזהרת ספוילר!) אלכס מספר לאלי על ההתעללות שבנה נועם עבר בגן. עם קריאת המשפט "הוא נאסף אליה, קרס למעשה, והיא זו שעטפה וניסתה לנחם", הצטרפתי לאלכס המתייפח ופשוט בכיתי בעצמי.

אפרתי, זה הספר האולטימטיבי בשבילך. אנא קדמי אותו ברשימה.

צב, זו אכן בעיה קשה. ומה אני אומר, כשמדי יום ניצבים מולי בעבודה אלפי ספרים, מתוכם מאות שקורצים לי ומנסים לפתותני?

פואנטה, תודה ענקית. נטו בזכותך. ראיתי אותו בספרייה בעבר כמה פעמים, אבל משהו בעטיפה ובשם שלו הרתיע אותי ונראה לי מתחכם ומתיפייף. אלמלא ההמלצה שלך, לא הייתי מגיע אליו. עוד ספר מצוין שקראתי בזכות הערה שלך ברשימה "2017" הוא "היער של דנטה". עכשיו, על הכוונת, בזכות אותה רשימה מופלאה, "החבר שלי, האנס".

דני, תודותיי.

בר, תודה רבה. ממליץ לך בחום עליו.

קצו"ל, לא נראה לי שיש כזה דבר "ספר מושלם". טוב, אולי חוץ מ- "והיום איננו כלה" ו- "מוסיקת המקרה"... גם בספר הזה היו כמה דברים קטנים שהפריעו לי. למשל, במשך שורות שלמות הסופרת מתארת את הדמויות בתארים "הוא" ו- "והיא", בלי לנקוב בשמם. השורות הללו כתובות בצורה שיכולה להלום, במתכוון, תיאור של יותר מדמות אחת, כך שהקורא לא מבין במי בדיוק מדובר. אני זוכר שפעם אחת התלבטתי אם הסופרת מתכוונת לאלי או לסיוון, ובסוף היא בכלל התכוונה לשרה החתולה... אבל זה באמת בטל בששים מול כל המעלות של הספר.

אירית, תודה רבה. ריגשת.

מחשבות, תודה רבה. ממליץ לך על הספר בחום. טמונה בו אנושיות כובשת כזו, והוא כתוב כל כך יפה. אני מקווה מאוד שאחרי מקרה "ראיתי איש", דרכינו תצטלבנה שוב ותאהב אותו.

רחלי, תודה רבה!
רחלי (live) (לפני חודש)
מצטרפת לשאר החברים
מחשבות (לפני חודש)
מניה גיד כם, ביקורת אנושית קטנה, הכתובה בכישרון גדול.
אירית (לפני חודש)
ואני כמו "קצר ולעניין",בר, "פואנטה", דני בר, "צב השעה", "אפרתי", "פפריקה" וחגית.
יותר קל להיצמד אליהם ולא לחזור על עצמי בכל פעם שאני קוראת את הביקורות שלך.
ח ח ח ה.
שבת שלום ושנה טובה ! ושתהייה מחזקת וטובה מקודמתה !
קצר ולעניין (לפני חודש)
יופי! עושה רושם של ספר מושלם.
בר (לפני חודש)
מסמר, איזה יופי של ביקורת. כיף לפתוח ככה את הבוקר
תודה לך, הספר נשמע מעניין
דני בר (לפני חודש)
מסמר- יופי של ביקורת, רגישה, רגשנית ונוגעת.
הצלחת לעורר סקרנות גדולה לגבי הספר.
שבת שלום:)
פואנטה (לפני חודש)
איזה אושר על הבוקר!
אני מאוד שמחה שקראת.
אם כבר עשית לי פאדיחות והזכרת את הרשימה אז עוד כמה פיקסלים...זה מה שכתבתי:

לאחר הקריאה ראיתי שיש עשרות כתבות על הספר. כותרת אחת לכדה את עיניי – "עוצמת הרכות". מאוד מדויק להגדיר כך את התחושה העיקרית שהסיפור הזה מייצר, ובראשו אישה דקיקה ועדינה, אם חד-הורית לילד רגיש בן 4, אשר קיומה והישרדותה בכרך הגדול עוברים כחוט השני דרך המשנה הפילוסופית של אלבר קאמי – חיים סיזיפיים ומעגליים, חיי מבוך ותלישות מדכאת, ניסיון מתמשך ומתיש לפלס שביל בתוך הכוחניות והדורסנות המודרנית בכלל, והישראלית בפרט.
אהבתי מאוד את הספר הזה. רציתי לכתוב עליו ביקורת. ויתרתי. עוד אחד מהספרים האלה שחונקים בגרון אבל אם מנסים לפרוט את העוצמה לפרוטות, מתקבלת תוצאה נדושה, ולא רציתי לעשות עוול לספר.
בקושי קוראת ספרות עברית, ואם כבר – אז נוקטת משנה זהירות ובוררת בקפדנות. הפעם הוקסמתי מהעמוד הראשון ועד האחרון, וזה היה לי מוזר ביותר. אפילו התיאורים של מזג האוויר הישראלי המתיש היו מרתקים והתכתבו בתיאום מושלם עם האווירה הכללית. הספר הזה היה כמו חיבוק אוהב ונטול שיפוטיות למרות שהוא לא חף מביקורתיות אבל ידה של החמלה כלפי הדמויות הייתה על העליונה, וזה הרגיש כמו לחזור הביתה. פשוט מעולה!
צב השעה (לפני חודש)
והרשימה הולכת ומתארכת... מה יהיה?
אפרתי (לפני חודש)
הספר הזה זוכה לביקורות נהדרות. מיד מוסיפה לרשימה.
פַּפְּרִיקָה (לפני חודש)
אהבתי את הספר מאוד והביקורת מקסימה. ועכשיו אני מנסה להיזכר מה קורה בעמוד 183 למטה...
חגית (לפני חודש)
ביקורת מקסימה או נכון לומר "ענקית" לפתוח עמה את הבוקר של סוף השבוע.
סיפור החתולה מזכיר לי גם סיפור אישי שלנו.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ