ביקורת ספרותית על עד שיום אחד מאת שמי זרחין
ספר טוב

---

אחד הדברים שחשבתי עליהם כשקראתי את הספר הזה הוא, באיזה קלות אפשר להעביר את עלילת הספר ולהפוך אותה לסדרת טלוויזיה מצליחה! כי לאורך כל הספר קורים בו כל הזמן דברים - יש בו "אקשן"...
זה איננו ספר למחשבות עמוקות ונשגבות או של הרהורים פנימיים. זהו ספר שכל הזמן קורים בו דברים ולכן הוא מאוד קריא! ואכן ממש לא הופתעתי כשחיפשתי חומר על הסופר והנה מסתבר שהוא אכן איש קולנוע שכתב תסריטים רבים...
העלילה "למרחקים ארוכים" מתרחשת ברובה בעיר טבריה; ומסופר בה בעיקר בסיפור התבגרותו של הילד שלומי (שימו לב לדמיון השמות "שמי" ו"שלומי") זרחין שגדל והתחנך "והגיע" מטבריה, יודע עליה פרטים כל כך רבים, עד שנדמה לרגע, שהוא מספר את זיכרונותיו האמיתיים! נוצר פה שילוב מעניין של מציאות ישראלית מתועדת עם שמות אמיתיים, בתקופת זמן מאוד מסוימת של סוף שנות השישים והשבעים ואף מאוחר יותר, עם שמות אמיתיים של מנהיגים פוליטיים וידוענים של אותה התקופה, כולל מאורעות אמיתיים שהתרחשו ביחד עם דמיון שופע עד כדי הגזמה... ביטוי שגור אומר ש"המציאות עולה על כל דמיון"; בספר הזה לאור מה שמסופר לנו נדמה לי שאפשר להפוך זאת ולומר שהדמיון עולה על כל מציאות...
כפי שכתבתי כבר יש פה דגש על "מה שקורה" שזרחין מתעקש לספר לנו בפרטי פרטים לעתים גם בצורה מוגזמת לדעתי. זה כולל ארוטיקה לעתים גם אוננות, סקס במגוון צורותיו עם בני זוג צפויים וגם בלתי צפויים... בכל מקרה מדובר לדעתי בספר שכאמור מאוד קריא ומהנה. ספר שמצא-חן בעיניי.

» ביקורות נוספות של סדן
» ביקורות נוספות על עד שיום אחד