ביקורת ספרותית על עד שיום אחד מאת שמי זרחין

---

אהבתי מאד מאד. בעיני - אחד מגדולי הספרים שנכתבו בעברית. ספר מופתי בהרבה פרמטרים. ברמה בינלאומית-עולמית. דימיון פראי שאינו יודע גבולות (מדובר בארץ קטנטנה כמו ישראל ובעיר שנשכחה מעין ומלב כמו טבריה) שיצר סאגה נפלאה גדולה בהרבה מהמציאות שקיימת (על אחת כמה וכמה מזו שמוקרנת ומוצגת במדיה ובערוצי הנדסת התודעה). שיר הלל לכשרון של סופר חזותי שיודע לברוא תמונות מרהיבות, דמויות מורכבות על-אנושיות ואפילו מיתולוגיות, לשזור בהם את ימי ורגעי העבר הישראלי המאובק והמזיע. דמויות, רגעים ותמונות של כל מה שנשכח מלב, רחוק מהעין ומהסנסציה, לגמרי בשולי החברה והתמונה - ו... עם המון אהבה ואמפתיה לאדם הפשוט, לאוכל העדתי, לעיר שנשכחה. הייתי מעז ואומר - שהכשרון והאנרגיות בספר של שמי זרחין עולים על ומרשימים יותר מאלו של גבריאל גרסיה מארקס. אכן, הספר מזכיר בעוצמתו גם את "בשבילה גיבורים עפים" של אמיר גויטפרוינד. ספר שהוא שיר הלל לעיר, דמויות, מראות וחברה יעפים/עייפים. זרחין מעיף אותם מעלה ומעלה והקורא עף יחד עם איתם. מיתולוגיה טבריינית ארצישראלית. קראתי את הספר הזה אחרי "סטונר". בזכותם, כבר כמה שבועות, אני משייט בגבהים שלא יאמנו. ספרים הם חוויות לשנים רבות. לא נשכחים. לא יורדים עם המים במקלחת. חברים טובים. אני מלא סופרלטיבים לספר הזה. להרגשתי, אירוע חד-פעמי ונדיר בתרבות הישראלית. אין פה שום מניפולציה. איני מכיר את המחבר. שמי זרחין - תודה רבה על חוויה אדירה.

» ביקורות נוספות של הנוטע בשממה
» ביקורות נוספות על עד שיום אחד