ביקורת ספרותית על עד שיום אחד מאת שמי זרחין

---

בתקופה זו אני מקפיד לקרוא ספרים כי זה שומר עלי שפוי. אני כותב כנראה זה צורך קיומי. ובתוך כל זה אני מחפש את המילים שלי שמעט נאלמו בחודש האחרון. אני משכים מוקדם בבוקר. כותב, מנסה לשמור על האיזון הזה בין מילים שבוערות בגופי לבין מילים שיעטפו אותי ואת סביבתי בחמלה. הקמתי סדנת כתיבה בספריות ושם אני יכול לכתוב יחד עם אנשים שונים ומגוונים. במפגשים אלה אני פורש את כנפי... ועף
ואני קורא לא מעט, לצערי בימים אלה הסבלנות שלי קצרה הרבה יותר מהרגיל. אז אני מחפש ספרות שאליה אני יכול להתמסר.
במפגש בספריה נכח מולי הספר "עד שיום אחד "של שמי זרחין שמאד אהבתי את הסרט הנהדר שלו לליסדה. נראה שהספר כאילו קורא לי, "בוא קח אותי, מבטיח להיות טוב אלייך."
אז כמו שאני כותב לא פעם, ספרות ישראלית יכולה להיות יהלום. אני יודע ש"עד יום אחד" זכה ועדין זוכה להצלחה נהדרת. ועכשיו הגיע תורי לספר עליו. ספר נפלא שיש בו את הישראליות הכי נהדרת ופועמת בעולם. התאהבות מוחלטת בגיבורים, עלילה נפלאה ויצירתית ובקריאה אתה מרגיש שייכות למקום ולזמן ומה קורא רוצה מלבד תחושת שייכות. להרגיש שהוא חלק מהסיפור ועלילת הספר. בהחלט הרגשתי חלק מהעולם הסוחף ורב הדמיון של הסופר
אני מתרגש מכתיבה יצרית וחושנית, מעין התמזגות כתיבה דרום אמריקאית ואותנטיות מזרח תיכונית. הספר הוא בדיוק כזה. הוא נוגע בכל העולם הנפלא של תשוקה, אוכל, הומור, אנושיות וחמלה. התפרקות ושבריריות המשפחה. טבריה, חדרה, נאפולי, ארגנטינה. שכונה של חום ושייכות. בחיי שהרגשתי בבית.
והכי בספר הרגשתי את המוזיקה. היא התנגנה כמו צליל ארוך שלא חדל מלהישמע באוזניי והדהד את המקצב הנפלא של הספר. הייתי מת לסלול לספר הנהדר הזה פליליסט מוזיקאלי.
ספר שנולד לתקופה זו. מומלץ מאד, מאד.

» ביקורות נוספות של דרור
» ביקורות נוספות על עד שיום אחד