ביקורת ספרותית על עד שיום אחד מאת שמי זרחין
ספר מעולה

---

אני אדם ציני. תשאלו את מי שאתם רוצים. כולם יודעים.
מעטות הסיטואציות חיים שלא מוציאות ממני איזו הערה צינית. כנ"ל לגבי ספרים.
מי שעוקב אחרי הביקורות שלי (אולי המילה עוקב קצת מוגזמת, בואו נגיד שיצא לו לקרוא כמה מהן) אולי שם לב שרוב הספרים זוכים ממני לאיזו עקיצה או לצמד המילים האהוב עליי: "נו באמת..."

אז הפעם לא
הספר הזה נגע בי. גם ריגש, גם הצחיק, גם סיקרן, גם העציב וגם שימח. הכל ביחד.
כמו שהדמויות בו מגוונות כך גם מכלול הרגשות שהוא מצליח להעביר.
בספר הזה הזלתי דמעה יותר מפעם אחת וזה באמת לא קורה לי כמעט עם ספרים!
הביקורת היחידה שהיתה לי עליו כמעט לכל אורך הקריאה היא שהוא אולי ארוך מידי.
אח"כ הבנתי למה. הוא מכניס לך כך את הדמויות ללב. רק ככה אתה באמת מצליח להתחבר אליהן. בדיוק כמו בחיים כשאתה נחשף לאנשים שונים בכל מיני סיטואציות: כעומק החשיפה כך עומק ההתקשרות.
ניקשרתי כאן לדמות אחת ספציפית והתגלגלות הסיפור שלה ספציפית פשוט ריסקה אותי והשאירה אותי כואבת ומרוגשת.

אז זהו
זה ספר שאולי מרגיש ארוך מידי לעיתים, מספר לעיתים על שום דבר ולעיתים על הכל - כמו החיים. אבל בעיקר הוא נוגע.

מומלץ

» ביקורות נוספות של אוהבת לקרוא
» ביקורות נוספות על עד שיום אחד