ביקורת ספרותית על שארית היום מאת קאזוּאוֹ אישיגוּרוֹ
ספר מעולה

---

לא חשבתי שאני הולכת לאהוב את הספר הזה. כן, אני אוהבת דרמה, כן אני אוהבת היסטוריה, כן אני אוהבת "ספרות איכות" וידה-ידה אחרים. אבל, שארית היום של קאזואו אישיגורו עורר בי כל מיני התנגדויות אינסטנקטיביות. מה זה הספר הזה? עלילה? חצי-יש-חצי-אין. העלאת זכרונות? כן- לפעמים. התדיינות אינסופית לגבי ערכי המשרת האנגלי בתקופה שבין שתי מלחמות עולם? יש למכביר. כמעט והנחתי אותו בצד לעד, עד שהרגשתי אשמה לגבי זה שחברה קנתה לי אותו ליום-ההולדת, ויש לה טעם מעולה בספרים. נו, שויין, ניתן לו צ'אנס.
והספר לא אכזב.
משרת באחוזה גדולה מוצא עצמו באין-רואין בתקופה בין שתי מלחמות עולם, והוא מספר את סיפורו בנימוס, הומור וחדות בהירה. הגיבור נדמה כמרחף בתוך ראשו במשך כל הסיפור, נעול בדרכיו ובעבר, ועיוור למשמעויות השינויים ההיסטוריים הנרקמות לנגד עיניו. הקורא אט אט מבין את מה שמתרחש, הן בעיניו של המספר, והן מחוצה להן בעולם הבדיוני (האמנם?) שאופף אותו. דמותו המנומסת, ההגיונית והמנותקת לחלוטין מעצמה של הגיבור שובה את הלב ומושכת את הקורא לנבכי הנפש המבולבלת שלה.
ספר נפלא לאוהבי ספרות, וחובה לאוהדי הכתיבה האנגלית. יש לציין, קאזואו אישיגורו זכה גם בפרס הבוקר וגם בפרס נובל לספרות.

» ביקורות נוספות של קוראת נמרצת
» ביקורות נוספות על שארית היום