“אני לרוב לא קוראת מתח. זה משנה? למען האמת, לא ממש. אני לא קוראת מתח, כי איכשהו, החוויה נחלקת לשניים: או שאני צופה את האירועים עוד לפני שהם מתרחשים, או שמדובר באקשן-אקשן-אקשן ומעט מאוד עלילה. קצת כמו סרט עשוי נייר ודיו. אבל איכשהו קראתי את החבר'ה הרעים. אני לא יכולה להגיד שצדקתי בהנחות היסוד שלי. אבל לא אוכל להודות שטעיתי לגמרי.
גם "החבר'ה הרעים" לוקה בכל מה שסרט מתח בינוני לוקה בו: תפניות עלילה צפויות מראש, המון אקשן ומרדפים, שיחות קלישאתיות חטופות בין שוטרים, חוקרים, פושעים, בני משפחה ציניקנים ומה שביניהם. עד פה, מתכון לציון ממוצע. ועם זאת מצליח הספר להפתיע את הקורא.
זאק ווקר, עיתונאי, אב לנער בן שש-עשרה ונערה שמונה-עשרה ונשוי לעורכת שלו: עובר תפנית לא פשוטה בכלל בחייו. בעודו מסקר פרשת רצח מסתורית הוא נקלע לאירועים מסוכנים שמאיימים לפרק את חייו ואת חיי משפחתו (תרתי משמע). בניסיון להגן על אהוביו, לעזור לחבריו ועל הדרך להוציא כתבה מרתקת עבור העיתון, זאק פוגש שוטרים, חוקרים, מאפיונרים ודמויות מפוקפקות אחרות. הדמויות ציניות, לעיתים משעשעות, ויש מגוון רחב לבחור ממנו: שוטר קשוח, עורכת צינית עם עור של ברזל, מתבגר משועמם, נערת קולג' חריפה, סטוקר קריפי, מאפיונר משונה וכדומה.
העלילה חמודה. אין מה לעשות, זה כמו פופקורן: שים את כל הדמויות במיקרו ותן להן להתפצפץ בינן לבין עצמן. אבל ב"החבר'ה הרעים" ישנן שתי בעיות מרכזיות שגוררות את מעלותיו לשאול הבינוניות. ראשית, הקלישאתיות של העלילה ושל הדמויות עצמן לא מוסתרת על ידי הכתיבה ההומוריסטית. לא משנה כיצד מנסה הכותב להיות פיקח, איכשהו התפניות ברורות מאליהן, משפטי הדמויות מהדהדים במוח כאילו שמעתי אותם עשרים פעמים קודם לכן. אפילו הנימה הצינית של הכתיבה מעט קלישאתית – been there, done that. אין כאן משהו חדש.
שנית, וכאן הבעיה הגדולה ביותר: הגיבור של הסיפור בלתי נסבל. אפשר לראות כיצד הכותב דוחף את זאק ווקר לכל הכיוונים הנכונים כדי לקדם את העלילה, אפשר לראות מתי מנסה הכותב להתל בדמות הראשית שלו, מתי הכותב רוצה שאנחנו הקוראים נחייך כאשר אנו קוראים את מחשבותיו או רגשותיו. מה שהופך את זאק ווקר לסמרטוט ציני של הסופר, בובת מריונטה שחושפת את התפרים של הסיפור ומציגה אותם לראווה. וכשאפשר לראות את התפרים, אזי השהיית האמון מבוטלת. בלתי אפשרי להתחבר לדמות, כי כל מה שרואים זה השתקפות של סופר שכותב עלילה ומקדם אותה צעד אחר צעד, כמכונה משומנת היטב. מה גם, שלקח לסיפור זמן רב מאוד "להתניע". כבר הגעתי לחצי ספר כאשר הסתיימה האקספוזיציה הארוכה בתבל, והעלילה המרגשת מלאת החידות, השאלות והאקשן התחילה.
יכולה לקטלג את "החבר'ה הרעים" כקריאה חמודה, ספר טיסה, מה שנקרא. אבל אם אתם מחפשים ספר מתח מסמר שערות, או לפחות להתחבר לאיזה דמות, להתנתק לרגע מהעולם שלכם ולצלול פנימה למקום אחר... אפשר לדלג על האחד הזה.”

“כשבעלי הולך לקנות מכנסיים, מאורע סינגולרי נדיר יותר מליקוי חמה, הקריטריונים לבחירתם הם מותן גבוה וצמוד, שיהיו רחבים ברגליים, ובעיקר – שיהיה אפשר ללבוש אותם מעל לנעליים. יצא לי לראות מספר לא מבוטל של מוכרות/מוכרים שהרימו גבה מעוצבת למראה מכנסיים שנפסלו לאחר שכשלו במבחן הנעליים. בתחילת דרכנו המשותפת עוד חשתי אי נעימות והרגשתי צורך להתנצל, במיוחד שמכנסיים שעברו את הרף הגבוה נאלצו להוכיח שהן מאפשרות בעיטת מאי-גארי ישרה, וגם בעיטות צידיות וסיבוביות.

אין לתאר את שמחתי כשנתקלתי בזאק ווקר, עיתונאי ואב לבת ובן בני עשרה, שמשתמש גם הוא במבחן הנעליים. התחברתי לספר באופן מיידי. אישתו של זאק היא הבוסית שלו, ובאופן מפתיע זה לא גורם לו לרגשות נחיתות, ולא לסיכסוכים ביניהם. זאק הוא איש משפחה. הוא אוהב את אישתו וילדיו, ובעיקר חרד להם, במיוחד שילדיו הם בגיל ההתבגרות. אנג'י הבכורה היא בקולג', יפיפיה מהממת שיוצאת עם כל מני בחורים מבלי לקבל אישור מאביה. פול הצעיר הוא בן 16 שמחביא פחיות בירה בחצר למגינת לבו של אביו. אין פלא איפה שזאק מפתח פראנויה ועוקב מדי פעם אחרי ילדיו, לפחות כמה שהוא יכול מבלי להיתפס... מכיוון שזהו ספר מתח, מסתבר שילדיו של זאק נמצאים בסכנה ממשית, וכל זה מתפתח להשתלשלות אירועים שכוללת מרדפי מכוניות, עימות עם טיפוסים מפוקפקים, ואפילו רצח.

העלילה קולחת והספר נקרא בנשימה אחת. הוא מותח, אבל בעיקר מצחיק. ברקלי לא לוקח את עצמו ברצינות, וכך גם הגיבור שיצר, זאק. בניגוד לריצ'ר שהוא יבש יותר מהמרטיני של ג'ימס בונד, זאק הוא אמיתי עם חוש הומור. כל הורה יזדהה עם הסיטואציות הבלתי אפשריות של אבא לבת מתבגרת. הדקירה בלב מול הגאווה למראה אנג'י היפה שיוצאת לדייט. כאמא לשתי יפיפיות מהממות שהגדולה שבהן בת 8 וכבר יש לה חבר, אני מדמיינת את אבא שלהן עומד עם נונצ'קו בפתח הדלת, נועץ מבט מצומצם ורע בבחור התורן המפוחד, לוחץ את ידו עד קרוב לרגע המדוייק של שבירת עצמות. ברר...

הקיצר, ספר מתח קליל ונחמד, לא שוביניסטי, מעולה לניקוי ראש. אולי עוד כמה שנים , כנראה פחות ממה שאני חושבת, אפרסם כאן את עלילות אבא של רומי ושירה המתבגרות..”

“הרשו לי לכנות רומן זה כ"קליל", עלילה נחמדה עם מעט מתח אבל ברגוע לא מעלה את לחץ הדם, למעט מספר קטעים בודדים. נעים לקרא, בכתיבה שוטפת לסיכום מומלץ”

“ספר נחמד.
מסופר על אב שדואג כל הזמן לבת המתבגרת שלו, הוא מנהל אחריה מעקבים ומרדפים, הפחד שלו שהיא תסתובב עם נערים מופרעים.
במהלך העלילה מצאתי את עצמי צוחקת בלי סוף, היו קטעים שדמיינתי את האב מציץ על הבת שלו מכל פינה ומקום.
הסופר שילב המון הומור בספר שאמור להיות מתח.
הדגש בספר שהאב מוכן לעשות הכל בכדי להגן על ילדיו, כיוון שהוא מכיר את האלימות שקיימת בכל מקום, הוא עוסק כעיתונאי, ונחשף פעמים רבות לאירועים נוראיים וקשים במיוחד.

בקריאת ספר זה נגרמת לקורא תחושת פחד, דאגה, ובמקביל גם המון רגעי צחוק.”