ביקורת ספרותית על קפקא על החוף - מהדורת 2015 מאת הרוקי מורקמי
ספר מעולה

---

בשביל ספר של הרוקי מורקמי צריך שני מרכיבים חשובים למתכון הקריאה המוצלחת: המון סבלנות והמון הקשבה. אז בפותחי את הספר השזה, שמחכה לי יותר מדי זמן בין אהוביי הרגילים של מורקמי, גייסתי את שניהם ויצאתי להרפתקה בלתי נשכחת, שהזכירה לי למה אני אוהבת קריאה וספרים בכלל.

הספר עוקב אחרי שני גיבורים שונים בהחלט: האחד, קפקא טאמורה בן ה-15 שבורח מביתו במטרה אחת ברורה: למצוא את אמא שלו ואת אחותו ולברוח מהקללה הנוראית שאביו הטיל עליו. הוא יוצא מהבית בלי יעד ספציפי, אבל יודע שהדרך תוביל אותו למקומות הנכונים. השני, נאקאטה סאן, זקן תמהוני ופגוע מוח שלמחייתו מוצא חתולים אבודים ויוצא למסע משונה ביותר בעקבות אירועים בלתי צפויים שנדמה שמתמגנטים אליו.

כקוראים, הספר זורק אותנו אל שני מחוזות בו-זמנית: המציאותי והחלומי, והשילוב בין שניהם. הכל מתערבב, וסימני השאלה רק הולכים וצומחים. אבל הסיפור לא כאן כדי לתת לנו תשובות או לסייע לנו לפענח את החידה. להפך. אנחנו כאן כמו קפקא וכמו נאקאטה: יוצאים לדרך מבלי לדעת לאן או מדוע. הקריאה של הספר היא טיול לא רק במדינה זרה, אלא בתוך מימד אחר של מציאות. אחד כזה שבו גם המקרים המשונים ביותר חולפים מתחת לאפנו, ואין להם פיתרון או רציונאל. אבל הם חלק ממרקם החיים. ומרקם החיים היומיומי והפשוט אותו, אותו מורקמי כל-כך מיטיב לכתוב, הופך להיות קסום, מסקרן ואפילו מהפנט.

מורקמי מצליח לכתוב עלילה איטית, משתרכת אפילו, שלא מקלה על הקורא עם סימני השאלה שטמונים בה, אך עדיין לשמור עליו מתוח וקשוב לכל האורך. לא נאבדתי בתוך סימני השאלה, להפך: גמעתי אותם. יחד עם טאמורה, הקורא מנסה לפענח את קורות חיים המסתוריות, ויחד עם נאקאטה, מנסה הקורא לגלות את היעד של המסע הביזארי שלו.

מורקמי לא חס על הקורא בשימוש באלגוריות שונות, אבל הן לעולם אינן מסתוריות במידה שמותירה את הקורא חמוץ וצמא להבנה. נתתי לסיפור להוביל אותי בעדינות אך בנחישות, וההתעמקות במסע ולא במטרה היא שהופכת את הסיפור הזה לאגדה מודרנית של התבגרות, הזדקנות ושיעורי חיים. מומלץ בפה מלא.

» ביקורות נוספות של קוראת נמרצת
» ביקורות נוספות על קפקא על החוף - מהדורת 2015