באותה מידה שכתבתי על מקיאוולי בהקשר שלנו כיום, אני מרגיש שכמו הדאואיסטים, אין באמת אמת אחת.
ובה במידה שאתנגד לשינויים שמנסים לחולל פה, כך גם פשוט אמשיך ללכת, אמשיך לחיות. כי הבריאות הנפשית שווה את זה.
כמו הומרוס, לא באמת חשוב לנו לדעת אם <mark>לאו דזה</mark> היה או לא היה באמת. אם היה אסופה של אנשים שריכזו את כל השירה הזו.

או אם זו שירה. אבל זה ספר שלא מספיק מוערך כחלק מהקאנון העולמי. לא פחות מאפלטון וארי