ביקורת ספרותית על מחשבות לעצמי - זמן לפילוסופיה # מאת מרקוס אורליוס

---

בעידן שלנו, נדמה שהסטואיקנים לא היו שורדים. אנחנו בעידן שבו מדגישים כי חשוב לפרוק את הכאב, להתמרר מדי פעם זה בסדר. לא לתמיד, אבל זו לא בושה לחשוף את העובדה שאת/ה פגיע/ה. ובו בזמן, הרבה דברים מהגיגיו למי שנחשב כאחד השליטים הנאורים ביותר בתולדות האנושות, רלוונטיים אלינו גם אם זה נדמה מובן מאליו.

מרקוס אורליוס פורש את משנתו כלפי החיים. לא מדובר בפילוסופיה אבסטרקטית, אלא במעין מדריך לחיים טובים. מה שהיה נחוץ לאורליוס שהרגיש שהפילוסופיה עזרה לו להתמודד עם קשיי החיים. ולא חסרו לו. בזמן מלחמות אכזריות שקובעות את גורל האימפריה הרומית מול שבטים גרמאניים, מרקוס אורליוס התעסק גם במשמעותו של אדם בעולם, עשיית טוב כלפי הזולת, נתינת זמן לעצמך ולסגת מן העולם, אבל לא לברוח ממנו טוטאלית. כמובן שגם עיקרי הסטואה במובן של להיות חסון מכל אתגרים וקשיים.

אבל הרבה מהדברים פה מתכתבים באופן מרהיב עם פילוסופיה יהודית. פרקי אבות, קהלת, אפילו שפינוזה במובן שהאלוהות מצויה בחוכמה האנושית. בעוד לא הייתי מיישם כל דבר, אני מודה שההרהורים של אורליוס נחוצים וטובים, כאילו כל עמוד שפתחתי הרגיש שעונה לי על בעיה שהייתי מצוי בה בעת קריאת הטקסט. נכון שלא הכול שם התיישן טוב במובן של אורליוס, כי איך אפשר לדבר על אהבת הזולת כשהבן אדם השליך נוצרים לחיות טרף? אבל בכל מקרה, בימינו אנו יש הרבה מה ללמוד ממרקוס אורליוס. לחיים טיפה יותר שלווים ופרודוקטיביים ובו בזאת גם שרויים מעבר.

» ביקורות נוספות של tHeDUDE
» ביקורות נוספות על מחשבות לעצמי - זמן לפילוסופיה #