ביקורת ספרותית על ספר הדאו - ספר הדרך והסגולה מאת לאו דזה

---

באותה מידה שכתבתי על מקיאוולי בהקשר שלנו כיום, אני מרגיש שכמו הדאואיסטים, אין באמת אמת אחת.
ובה במידה שאתנגד לשינויים שמנסים לחולל פה, כך גם פשוט אמשיך ללכת, אמשיך לחיות. כי הבריאות הנפשית שווה את זה.
כמו הומרוס, לא באמת חשוב לנו לדעת אם לאו דזה היה או לא היה באמת. אם היה אסופה של אנשים שריכזו את כל השירה הזו.

או אם זו שירה. אבל זה ספר שלא מספיק מוערך כחלק מהקאנון העולמי. לא פחות מאפלטון ואריסטו, שפינוזה ודקארט או ויטגנשטיין.

הרבה הרבה לפני שזן ובודהיזם לקחו את המשחק ועוד לפני התורה הקופוציוסאית, הדאואיזם ממשיך להוכיח כרעיון שיכול להוביל לחיים שלווים.

רצוי לטייל אבל גם רצוי להישאר בבית. בשני המקרים תרוויח ידע. לא נאמר פה שמי שמדבר ולא סותם את פיו הוא בור מוחלט. יש גם וגם.

פשוט לזרום עם העניין.

לתת לתהליכים להתבצע כפי שכנראה מתוכנן.

בלי שטויות ניו אייג' עלובות שכנראה לקחו וסילפו את הדאואיסטים.

זה ספר לכולם. למרות הפירושים, אולי חשוב פשוט לקרוא ולהסיק את מסקנותיך לגבי העניין.

» ביקורות נוספות של tHeDUDE
» ביקורות נוספות על ספר הדאו - ספר הדרך והסגולה