ביקורת ספרותית על הנערה מהדואר - סדרה לספרות יפה # מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר טוב

---

כבר כתבתי ביקורות לא מעטות על ספרים שקראתי, אבל זו הפעם הראשונה שבה עצרתי בערך בשליש הספר ובכל זאת כותב ביקורת. אני מתנצל שלוש פעמים,
פעם אחת כי אולי אני אחזור על מה שכתבו אחרים, אני לא קורא ביקורות לפני שאני מסיים לקרוא שמא אדרוך על איזו פצצת ספוילר.
פעם שנייה כי לא סיימתי ויהיו שיתרעמו, בצדק מסוים, איך אני יכול לכתוב על חצי עוגה שלא אכלתי (ובכן, לא אכתוב עליה)
ופעם שלישית כי בדרך כלל ביקורות הן עסק מפוקפק למדי.
לספר הגעתי באופן מוזר קצת. לבושתי עלי להודות שיש סופרים ואנשי רוח שהם מוחרמים אצלי מראש ולצמיתות בגלל איזה זכרון ילדות מזעזע. כאלה הם אברהם מאפו, אשמן , ברקוביץ ועוד רבים מראשית הציונות - היוצא מן הכלל היחיד שאני מוכן לקרוא הוא כמובן שלום עליכם. ובכן מה זה קשור לענייננו? קשור. אמנם שמעתי משהו על שטפן צוויג בעבר אבל משום מה הייתי בטוח שעם שם כל כך יהודי כמו צוויג אז גם השובב הזה הוא איזה ציוני או מתנגד לציונות משעמם. עד שקרוב משפחה טוב לב העיר לי בעדינות שאין ולו יהודי אחד בספר הזה וכדאי לי לקרוא. כדאי זה לשון המעטה. הצוויג הזה יודע לכתוב נהדר. הוא מסוגל בחצי עמוד (!) לבנות לקורא בעיני רוחו לא "סתם" תמונה של מלחמת עולם, שגם זו משימה לא פשוטה, אלא איך מלחמה בסדר גודל ענק כזה גוזלת ומכבה את ילדותה ונעוריה של אישה צעירה. חצי עמוד! הלאה. בשנים-שלושה משפטים הסופר הנפלא הזה מקים לך חיש בעיניי רוחך תמונה של מלון פאר שוויצרי בין שתי מלחמות העולם, תמונה מפורטת ומדוקדקת ממש כאילו התבוננת בסרט של גרטה גארבו או מרלן דיטריך. הספר מרתק והקריאה תענוג. לאיש אין זמן היום לכתוב כך. לבנות במתינות אווירה מדוקדקת ועתירת פרטים בצורה שהיא כל כך מדויקת עד שאין ולו טיפת שיעמום בקריאה. ההבדל בין התאורים של צוויג לתיאורים בספרות היום הוא קצת כמו ההבדל בין ביצה שעיטר פברז'ה לביצה שהמליטה תרנגולת.
אז למה עצרתי בקריאת של משהו מרתק כל כך? עצרתי כי הגיבורה פחות או יותר בשיא כרגע. וברור שהספר הולך לכיוון "רע". כרגע הגיבורה הענייה מסתחררת מהשפע שנוחת עליה לזמן קצר. לו היה מדובר בבלזאק הייתי מצפה לקרוא על תהליך ההתדרדרות המוסרית של הגיבורה כשראסטיניאק יופיע בעוד כמה עמודים כארכי נבל או כקול המצפון, תלוי במצב רוח של המחבר. לו היה מדובר בדוסטוייבסקי הסיפור היה מקבל רובד פסיכולוגי עמוק עד כמה מוסיף דעת מוסיף מכאוב ויסוריו של מי שראה עושר ולו לרגע קט, כבר לעולם לא יוכל לחזור להיות עני מאושר (טוב, לא להגזים, לא מאושר, אבל לפחות עני שלא סובל מעינויי נפש מחרידים)
אבל זה צוויג ואני קורא אותו לראשונה בחיי ולכן חושש להמשיך. מצד אחד הוא מפתה אותי בקסם המילים ובכוח התיאור הנפלא שלו. מצד שני עם כזה קסם וכוח, הוא עוד לקחת אותי בעדינות לאבדון.
כנראה שאמשיך לקרוא בכל זאת - פיתיתיני ואפת.

» ביקורות נוספות של אבי
» ביקורות נוספות על הנערה מהדואר - סדרה לספרות יפה #