ביקורת ספרותית על יוליסס [מהדורה מחודשת] - כריכה קשה מאת ג'יימס ג'ויס

---

לאחרונה כתבתי ביקורת על ספר שאני עדיין שקוע בקריאתו. לא כולם אהבו את הרעיון של לרוץ ולספר לחברה לפני שליקקת את כל התבשיל. אני לא יכול להגיד שאין לפחות קמצוץ של טעם בהסתייגותם.
ולכן ,כדי לכפר על העוולה, החלטתי לכתוב על ספר שלפני כחמש עשרה שנים עסקתי במשך חודשים ארוכים בלימודו ובקריאתו והדבר האחרון שאפשר להגיד עליו הוא שלא קראתי אותו מהעמוד הראשון ועד האחרון.
יוליסס הוא ספר קשה לקריאה. מאוד קשה. כל מי שקרא משהו של ג'יימס ג'ויס יודע מראש שזה יהיה ספר קשה. הסופר הוא אחד האינטלקטואלים האמיתיים הגדולים של ראשית המאה העשרים ובכתיבתו יש הרבה רבדים שאני מעז לשער שאפילו פרופסורים לספרות של ימינו לא מבינים ולא מכירים אותם ממרחק של מאה שנים. הספר עשיר גם בקריצות עכשוויות למאורעות שונים מהווי התקופה ההיא וממלחמת השחרור של אירלנד, וכמעט בלתי אפשרי להבין את כל המכלול הזה בלי להכיר היטב את התקופה ואת סגנונה.
אחד הפרקים היחידים שבאמת מפעימים עד היום, לדעתי, וחושפים את גאונותו של ג'ויס גם להדיוטות הוא כמובן המונולוג של מולי בסופו של הספר. זה משפט אחד ארוך נטול כל סימני פיסוק, אך קריא להפליא, המשתרע על עשרות עמודים ומתאר נפתולי חשיבה הנקראים בנשימה עצורה. כל סופר המרגיש צורך לשלב בספרו קצת חיבוטי נפש ומנחש שזה קל יחסית כי רק על עצמי לספר ידעתי, מוזמן לקרוא את המונולוג הזה כדי להבין כמה זה קשה ולאיזה רמה עליו לנסות להגיע.
שאר הספר מעצבן עד בלתי נסבל. טוב, פרט אולי לתיאור אירוטי למדי של אוננות פתע לעת ערביים. אולי מומחים לאירלנד ולהסטוריה של העשורים הראשונים של המאה העשרים ייהנו יותר. קריאה, לפחות שטחית, של עלילת האודיסאה של הומרוס תעזור מאוד כי יש קריצות רבות מספור לסיפורו של מר ליאופולד אודיסאוס בלום. מפה של דבלין מהתקופה ההיא לא תזיק, ויש כמוה באתרים שונים של מעריצי ג'ויס בכלל ויוליסס בפרט.
אז למה קראתי את הספר הבלתי קריא הזה.
כמו תמיד - זו לא הייתה אשמתי. חבר שהכרתי בפורום כתיבה (היו כמה כאלה לפני עשרים שנה בערך) הציע שנקרא ביחד, קבוצה קטנה של ארבעה-חמישה חברים, חמישה עמודים ביום ונשתף בתגובות לעמודים שקראנו, וכך נתקדם לאט לאט ובכוחות משותפים לסוף המיוחל.
הרעיון לקוח מבית המדרש. חבורת נערים לומדים גמרא ומתפלפלים ביחד. ג'ויס קשה לפחות כמו גמרא, להתפלפל טבוע בנשמה של כל נימול ואחותו. במקום רק בנים נשתף גם כמה בנות כיאה לקבוצה חילונית – וכבר יצרנו בית מדרש ללימודי יוליסס.
המטרה הייתה, כנרא,ה שנוכל להשוויץ אחר כך בפני קומץ ידידינו שבאמת קראנו את הספר, בניגוד ל 99.99% מהאנושות ששמעה עליו אבל טרם היספיקותה.
המשימה נמשכה כ 10-11 חודשים. כמעט בכל יום כתבנו משהו מחשש נזיפותיו של מפקדנו יוזם הרעיון. כמו במסע המסיים של קורס מכים אני זוכר בהנאה את העובדה שצלחנו את המשימה ושכחתי כמעט לחלוטין את כל מה שראיתי בדרך.
נפגשנו פעם אחת בסוף הקריאה המשותפת לחגוג ואחר כך התפזרנו לדרכנו. עם אחת מהשותפות לקריאה ולכתיבה האינטנסיבית במשך כמעט שנה לא נפגשתי מעולם.
חשבנו לשחזר את ההצלחה המיוחדת הזאת ולהמשיך לספר נוסף, ואף מצאנו מועמד מתאים, משעמם לפחות כמו ג'ויס ויוקרתי כמעט כמוהו - אבל מעולם לא עברנו את שלב בחירת הספר לעצם מעשה הקריאה.
אני לא יכול לדרג את יוליסס, מי אני הדל במנשה. זה חילול הקודש.

» ביקורות נוספות של אבי
» ביקורות נוספות על יוליסס [מהדורה מחודשת] - כריכה קשה