ביקורת ספרותית על הנערה מהדואר - סדרה לספרות יפה # מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר מעולה

---

מה קורה כשטועמים מהפרי האסור? אם אסור, אז נענשים. ומה אם הפרי הוגש ולא נלקח לבד?
השאלות רבות והתשובה פשוטה: זה כואב, מאוד כואב. בתחילה זה פשוט מהמם, אבל אחר כך הנפילה כואבת. מאוד כואבת.
כריסטינה הופלהנר היא נערת דואר בעיירה קטנה באוסטריה. היא בת 28, טרם טעמה טעמם של חיים טובים, אף לא חיים סבירים. השנה היא 1926 וכבר "זכתה" לשכול את אחיה במלחמת העולם ואף אביה מת מצער ולא זכה לטעום חיים טובים של ממש. היא חיה עם אמה החולנית, אם אפשר לקרוא לזה חיים.
יום אחד זוכה כריסטינה לקבל מברק, אחד מאלפים שכבר עברו תחת ידיה כנערת דואר, אלא שמברק זה ממוען ממש לה. במברק הזמנה קצרה לבילוי חופשה של שבועיים בשוויץ אצל דודתה העשירה קלייר. קלייר היא קלרה, אחות אמה, והיא נשואה לאנתוני ואן בולן, הסוחר העשיר. הסידורים נעשים וכריסטינה עולה על הרכבת לשוויץ, מגיעה בבגדיה הדלים ונעליה הרוסיות הכבדות. דודתנה נחרדת, לוקחת אותה מיד למסע קניות ומשם פורח הפרח, שהיה עד עתה חבוי. נערת הדואר הכבדה והמיושנת פורחת כנערה זוהרת, יפה, קלילה ומשתלבת מיד בחברת הצעירים, היפים והעשירים של מלון פאלאס, אותו משכן מרגוע הררי ומהודר.
שבוע בלבד עובר ואיכשהו הסוד מתגלה. לא, כריסטינה אינה כריסטינה פון בולן האצילית, כי אם הופלהנר, מחור כלשהו באוסטריה. אם זה היה כל העניין, די היה בו לבושה ולחרפה, אבל גם לדודה עצמה, קלרה, יש שלד להסתיר בארון ואם זה יתגלה בכלל האחיינית האסון יהיה מוחלט. קלייר/קלרה, מחליטה בו ברגע שחברת האנשים נמאסה עליה במלון והיא מאיצה בבעלה לעבור למלון אחר ולשלוח חזרה את כריסטינה לביתה. כריסטינה שבורה, החזרה לאוסטריה, רק כדי לגלות שעתה נותרה לבד והיא חוזרת לכלום ממנו באה, עושים לה רק רע. היא שוקעת במחשבות רעות, חייה תפלים ורק בילוי קטן בוינה יכול איכשהו לרומם את רוחה. אלא שבוינה היא פוגשת את פרדיננד, חברו לכלא הסיבירי ממלחמת העולם של גיסה, בעל אחותה. אף הוא חי חיים שאין טעם לחיות אותם ונפשת מתחברת לכריסטינה ללא הפרד. הם מבינים שחיי הנערה מהדואר והחייל השבור בן ה-30, שכל חייו הם מעבר מיאוש אחד לאחר, ממשרה למשרה, אינם חיים. בצר להם ובחודשים של פגישה שבועית בוינה, הם מחליטים לשים סוף לעוני ולחיים הנוראיים העוברים עליהם. הם מחליטים להביא קץ לכל השחור הזה ואף שהאקדח המופיע פתאום לא צץ במערכה הראשונה, במערכה השלישית יש דווקא הפתעה.
צוויג יודע לרקוח סיפורים בהם שזור הפרטי עם הלאומי. מלחמת העולם גבתה ממיליונים חיים, הותירה אחרים עם חיים שאינם חיים ומשפחות שבורות. תקווה חדשה לא נוצרה וצעירים רבים נידונו לחיים נטולי אור. צוויג בחר ללכת לקיצונות האחרת של שוויץ הנייטרלית, השבעה, שצעיריה העשירים במלונות הפאר הולכים ממגרש טניס למסעדת פאר לטיול ברכב עם נהג וקניות של בגדים מהודרים ממשי קליל. אלה אולי לא חיים שרוב העם יכול לחיות אותם, אבל אפילו חיים סבירים אין לעם. האם רק אקדח יכול לפתור את הבעיות? רק נטילת חיים?
כשצוויג טוב, הוא נהדר. כאן הוא נהדר.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על הנערה מהדואר - סדרה לספרות יפה #