יש ספרים שצריכים להגיע עם הערת אזהרה בצידם. כמו שיש על חפיסות הסיגריות. באותיות זרחניות עם הכיתוב: ספר עוכר שלווה. לא חלילה שזה היה מונע ממני לקרוא. שמתי לב שדווקא אלו, עוכרי השלווה, הם אלו שנטמעים בי לאורך זמן.


הספר הנמנה על הסדרה הקטנה והמשובחת של הוצאת כתר, הוא כזה שאפשר וכדאי לקרוא אותו באבחה אחת. אבל קצת התקשיתי בעניין הזה. הוא כל כך עוצמתי שהרגשתי שהוא לופת אותי בגרון ומשאיר אותי חסר

קשה לא להמליץ על הספר הזה, הוא כתוב מצוין, הרעיון הבסיסי שלו טוב. בלי לעשות ספוילר אומר שמדובר בשאלה הקלסית מה אירוע טראומטי יכול לעשות. חלקנו נהרסים ממנו ,לתמיד, וחלקנו מפתחים תשוקה עזה לעשות הכול כדי להתגבר ואפילו לאיין אותו.
הגיבורה, ששרדה את הטראומה מנסה להציל את אחיה. הדימוי שאקח איתי מהספר הוא שבתוך נשמתו של כל מי שנהרס מטראומה יש עדיין טירה גאלית זעירה בתוך ההריסות שלוחמיה האמיצים לא נכנעי