ביקורת ספרותית על גמביט המלכה מאת וולטר טוויס
ספר בסדר

---

זה איננו ספר עמוק אבל אפילו אחרי צפיה חוזרת שוב ושוב בסדרה הוא עדיין ספר סוחף. למרות כמה מגרעות קלות הסדרה טובה יותר מהספר כי מסרט בכלל ומסדרת טלוויזיה בפרט לא מצפים לעומק.
השטחיות היא מהסוג האופייני לסיפורי מדע בדיוני טובים כלומר סיפורים שעלילתם ויחסי הגומלין שלהם עם העולם הממשי הם העיקר ולא עומק חיי הרגש של הדמויות המובילות.
לפני כן , במסגרת המסע לספר דברים לא מחמיאים על עצמי אני מוכרח להתוודות על משהו.
אבל לפני שתמשיכו לקרוא את הווידוי רק אזהיר שאם אתם מחבבים אותי, אולי כדאי שתדלגו על הביקורת השטוחה לפניכם כדי שלא יקרה לכם מה שקרה לחבר ילדות שלי שאמר באכזבה- "עד היום חשבתי שלפחות אתה לא כל כך שטחי" לפני שניתק איתי לצמיתות כל קשר.
ובכן – אהבתי את הסדרה גמביט המלכה בטירוף חסר הגיון. לדעתי זו הסדרה/הסרט הארוך הכי טוב שראיתי אי פעם.
ואני אומר זאת גם אחרי שראיתי כמה מהסרטים הטובים של תור הזהב בקולנוע כגון- The Paradine Case (1947), 12 Angry Men (1957), The Browning Version (1951) וכמובן Witness For The Prosecution (1957).
לפני שקוראים את גמביט המלכה רצוי לקרוא קודם את מוקינגבירד של אותו סופר. מוקינגבירד הוא גם ספר טוב יותר.
יש לי ספריה די עשירה של מדע בדיוני קלסי, ואני מתכוון למדע בדיוני קלסי ולא לסיפורי פנטסיה או לסיפורי חייזרים ומלחמות בין כוכביות. לא שיש לי משהו נגד פנטסיה או נגד מדע בדיוני שכל תכליתו אימה ופחד וכלי נשק עתידניים, אבל בסיפורי מדע בדיוני אני אוהב קלסיקה פשוטה, כלומר ספר עכשווי מאוד על בעיות אנושיות מאוד שהכסות הבדיונית משמשת רק כדי ליצור מוסיקת רקע מתאימה שתדגיש את הסיפור ושיברו.
יחד עם זאת לספרי מדע בדיוני יש חסרון והוא שהם די פלקאטיים. בדרך כלל לא תמצאו דמויות מורכבות כמו אצל צוויג ולא עלילות נפתלות כמו אצל מורנטה אבל לעומת זאת יש בהם קסם שעובד מצוין על טיפוסים המוניים כמוני שמסוגלים להתפעל מכדור זהב זוהר וממש לא צריכים שמישהו מתוחכם ינחית אותם ארצה כשהוא מבשר להם שבעצם מדובר בפלסטיק מצופה בנייר זהב.
ובכן - וולטר טוויס יודע להגיש פלסטיק מצופה בזהב לטיפוסים המוניים בכישרון רב.
לא כל ספריו של טוויס הם ספרי מדע בדיוני. גמביט המלכה עוד יתגלה כמציאות ממשית מאוד כי לסדרה הייתה לפחות תוצאה חיובית מוכחת אחת והיא שים של נערות צעירות בכל העולם החלו ללמוד שח. גם צבע הכסף, שלא תורגם אבל זכה לעיבוד קולנועי מצוין עם פול ניומן אינו מדע בדיוני.
התרגום של גמביט המלכה לא טוב. ראיתי תרגומים גרועים יותר אבל כבר אין לי סבלנות לתרגום שכולל ביטוי כמו אוכל זין במקום מוצץ או שחמטני במקום שחמטאי. הגיע הזמן שהמגיהים והעורכים יפסיקו לזלזל בקורא. יש ערך חיובי אחד לתרגום לא טוב והוא שהוא גורם לי להתחרט שכל חיי התעצלתי ללמוד לקרוא ספרים באנגלית. כמו כל ספורט רק ההתחלה קשה ואם לא מוותרים לעצמנו אז לומדים אפילו להנות מזה. כנראה.
אני אומר כנראה כי למרות שאני יודע לדבר גבוהה גבוהה מעולם לא הפסקתי לוותר לעצמי. מאידך אני מתייחס באהבה לעונש שנגזר עלי והוא לקרוא תרגומים קלוקלים.
למרות התרגום הצולע זה ספר מותח ומהנה. זה איננו רומן התבגרות כמו שמרבים כל כך לייחס לו.
הספר עושה סדר בכמה דברים שהסדרה בילבלה. כמה שהסדרה מצוינת יש בה גם דברים לא הגיוניים, כגון הצורך לטשטש את מספר השנים שהרמון שהתה בבית היתומים כי אי אפשר לתת לשחקנית בת 22, נהדרת ככל שתהיה, לשחק ילדה בת 13 (וגם בתור בת 15 היא נראית הרבה יותר מבוגרת...), או השטות של הסוכנת הרוסיה שמפתה את שחקנית השחמט. עבור סדרה אלה חולשות מובנות בהחלט. סרט חייב לגרום להנאה.
הספר הרבה יותר הגיוני. לא אגלוש לספוילרים אבל רק לדוגמא - בת מפסידה בצרפת בגלל שלמרות כל ההכנות המדוקדקות בניו יורק בשלב זה של התפתחותה כשחמטאית מחוננת יריבה עדיין טוב ממנה. נקודה. זה הרבה יותר הגיוני מסוכנת רוסיה אבל ברור שפתרון הגיוני כזה יהיה מלהיב פחות אם יוצג בסדרה טלוויזיונית. יש עוד כמה שינויים חשובים שהופכים את הספר להגיוני הרבה יותר, אבל גם משעמם יותר מהסדרה הנפלאה.
אם זה לא רומן התבגרות אז מה זה כן?
התשובה – לא יודע. אולי חוויה אינטימית של התנגשות של גאונות ויצר הרס. הסופר סבל מאוד כילד שהושאר לבדו על ידי הוריו לקראת סוף שנות השלושים בבית חולים למשך שנה שלמה . סיטואציה קורעת לב כזו היא בלתי תאמן כמעט אבל כך טוענת וויקיפדיה.
בבית החולים הוא סומם בברביטורטים ובהמשך חייו הפך לאלכוהוליסט וכנראה יצא מזה איכשהו, אבל מביוגרפיה כזו לא יוצאים לגמרי שפויים. מצד שני רק מביוגרפיה כזו יוצאים סופרים טובים באמת. הילד האומלל צולק לכל חייו אבל העולם הרוויח.
אם הפירוש הזה נכון - אז הספר מתאר חוויה הפוכה ב- 180 מעלות להתבגרות. התבגרות היא תנועה חד כיוונית - מילדות לבגרות. הרס עצמי היא תנועה מעגלית, חלומות, תהילה, הרס, שיקום, חלומות וחוזר חלילה.
נושא הסמים בולט גם במוקינגבירד, בניגוד לגמביט המלכה המהנה מוקינגבירד הוא גם דיסטופיה לתפארת.
לסיכום – קראו את מוקינגבירד ורוצו לראות את כל הסרטים הנהדרים שנעשו על פי ספריו של טוויס. יהא זכרו ברוך.

» ביקורות נוספות של אבי
» ביקורות נוספות על גמביט המלכה