ביקורת ספרותית על שלוש קומות מאת אשכול נבו
ספר טוב

---

שלושה סיפורים, על שלוש משפחות בשלוש קומות, שממחישים ביומיומיות ובאותנטיות את המורכבויות שביחסים במשפחה וביחסים בינאישיים באופן כללי. מאוד מרגש וכתוב בגובה העיניים, קולח ואפילו עמוק, במקומות מסוימים. אישית, ציפיתי שהחיבור בין הסיפורים יהיה קצת יותר עמוק, או פחות מלאכותי, ולשם האפקט הטוטאלי הייתי מצפה שכל ההתרחשות תהיה בבית ולא מחוץ לו (למשל, בלי נסיעות או התרחשויות שלמות מחוץ לבניין). סתם בשביל ההידוק של התפאורה הספרותית.
בנוסף, הרצון לגעת בסחל'ה שבין בני אדם, בקישקע של הרגש והקונפליקטים והמורכבות וכן הלאה, 'מפתה' כותבים לפלרטט עם פסיכולוגיה ועם טקסטים או עם פסיכואנליטיקאים אלה ואחרים (זה איכשהו תמיד פרויד, כמה לא מפתיע). וגם כאן, אשכול נבו החליט שממש דחוף לו לשלב את מודל הקרחון של פרויד או עוד כל מיני אמירות "פסיכולוגיות", שבתור פסיכולוגית צרמו לי מאוד כי היו מאוד משטיחות, מאוד לא מדויקות ובעיקר - לא נחוצות לשם הסיפור. חבל, כי משהו בפשטות ובנגיעה הא-תאורטית, היה כובש יותר.
מעבר לזה, מומלץ בחום רב.

» ביקורות נוספות של
» ביקורות נוספות על שלוש קומות