ביקורת ספרותית על שלוש קומות מאת אשכול נבו
ספר מעולה

---

כשאחותי ואנוכי, נפגשות מעת לעת בימי שישי החופשיים שלנו, לארוחת בוקר ופנינו לבית קפה "פחות מוכר", היא תמיד אומרת לי: "בואי ניקח ארוחת בוקר זוגית. עם ארוחת בוקר קשה לייפול"...

חברות וחברים, כך הרגשתי שעיניי פגשו את ספרו של אשכול נבו "שלוש קומות" בערימת הספרים שלי.

אז גם בארוחת בוקר שלא "נופלים איתה" יש מעט חריגות: לעיתים אין מספיק לחמניות, הקופסת חמאה המיניאטורית לא מספיקה לעטוף את פרוסת הלחם וכו. גם "שלוש קומות" כך, ולמרות זאת אהבתי את הספר... אז מה אם חסרה קצת חמאה, והקפה ההפוך שהוגש לא מספיק רותח? הא? לא נורא זה לא סוף העולם...

אחרי שחפרתי לכם על ארוחת בוקר, ועוד לפני שתרוצו למטבח להכין לעצמכם חביתה מדושנת בירק, לחמניות חמות וסלט ירוק עם שמן זית ולימון תקראו...

הבניין שעליו כותב אשכול נבו מורכב משלוש קומות. בכל קומה מסתתרת משפחה, ואשכול נבו דואה עליה מעל וחושף את סודותיה, שלא כולם יפים,. לצערנו-כמו בכל משפחה יש גם דברים שהשתיקה יפה להם.

בקומה הראשונה מתגוררים איילת וארנון ולהם שתי בנות. ממולם מתגוררים הרמן ורות הייקים. שתי הבנות של איילת וארנון נקראות עופרי ויעל. עופרי מייצגת את החוזקה, ואילו יעל מייצגת את החולשה ומן הסתם דורשת השגחה צמודה. מי שנפגעת מהיחס המיוחד שמקבלת יעל היא דווקא עופרי. את עופרי מותירים מעת לעת להשגחה אצל הרמן ורות הייקים, שנהנים ממנה ומשגיחים עליה כנכדתן. ועוד יותר טוב הם "שמרטף זול"... כפי שארנון מדווח לחברו הסופר.

עופרי הילדה בוגרת לגילה-כל הגננות והמורות טוענות כך. ארנון האב "החפרן" של קומה ראשונה אפילו מגדיל לעשות, ואומר לחברו שבשביל להבין את עופרי, היינו צריכים לעבור את יעלי. לעומת זאת יעלי הרבה יותר ברורה מעופרי... ציטוט עמוד 15: "אצלה הכול פשוט: כשהיא עצובה היא בוכה. כשהיא מתוסכלת היא נשכבת על הרצפה וצורחת. עופרי לא צורחת. היא מעכלת. מהרהרת. שוקלת עם עצמה את הדברים. ואין לך מושג מה קורה אצלה בפנים."...

עם הזמן, אותות הגיל מתחילים גם אצל הביביסיטרים הייקים, ותאי המוח נצבעים בגוון אפרורי. הרמן "מתקלקל"... הוא מתחיל לאבד את צלילות דעתו, והדמנציה מתחילה לחלחל אצלו בתאי המוח. מה קרה? ביום השגחה של כמה דקות כאשר רות לא הייתה בבית, הרמן ועופרי נעלמו... ארנון מוצא אותם בפרדס סמוך לבית... איש אינו יודע מה קרה שם, אך ארנון משוכנע שקרה מה שאף הורה לא ירצה שיקרה, וקרה "אולי" הרע מכול!

ל"חפירותיו הבלתי נלאות" של ארנון, מצטרפת קארין הנכדה הבלונדינית של הזוג רותי והרמן, קריסתו הכלכלית, המעבר מ"עצמאי" ל"שכיר", טענותיה הבלתי מתפשרות של איילת, שטוענת שהוא מוציא את כל תסכוליו על כל העולם ואשתו וגם קצת פוליטיקה...ציטוט עמוד 69: "זה כמו עם עזה. לאף אחד בעולם לא אכפת ששנים ירו עלינו קסאמים לפני שנכנסנו לשם".

בקומה השנייה מתגוררת חני ואפשר להגיד עליה אם חד הורית, משום שבעלה כל הזמן בחו"ל. בפי דיירי הבית היא נקראת "האלמנה". חני מיואשת וכותבת מכתב לנטע שירדה מהארץ לארצות הברית. המכתב הזה ארוך באורך הגלות, ומשתרע על לא מעט עמודים של החלק השני בספר.

חני כותבת לנטע על הייאוש, התפוררות נישואיה ועל החיים בשקר. בד בבד תוך כדי כתיבת המכתב לנטע צפה דמות נוספת "נומי" שהלכה לעולמה בטרם עת.

נומי קצת הזכירה לי את הסיפור המקראי של משה רבנו בעומדו על הר נבו. ("וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֶת-הַגִּלְעָד, עַד-דָּן. וְאֵת, כָּל-נַפְתָּלִי, וְאֶת-אֶרֶץ אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה; וְאֵת כָּל-אֶרֶץ יְהוּדָה, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן. וְאֶת-הַנֶּגֶב, וְאֶת-הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים--עַד-צֹעַר. וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו, זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ, אֶתְּנֶנָּה; הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר. וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד-ה', בְּאֶרֶץ מוֹאָב--עַל-פִּי ה'" דברים ל"ד, 1-5).

הקומה השלישית מכילה את החלק השלישי והאחרון של הספר. זו הקומה שהכי אהבתי, ולא בגלל שבקומה הזו מתגוררת דבורה האלמנה, שופטת בדימוס, שהיא גם מנהלת את ועד הבית של אותו בניין.

כל בקשתה של דבורה אדלמן , שמישהו יסיע אותה להפגנת המחאה החברתית בתל-אביב. לצערה במעבר בין דיירי הבניין היא נתקלת בהתחמקויות וסירובים וגם בחיבוק מנחם מחני. דבורה החליטה על אפו וחמתו של מיכאל בעלה ז"ל לנסוע במונית... ציטוט עמוד 177: "אז הזמנתי מונית. ספיישל. ולמען האמת, היא עלה מאה ועשרים שקלים. לא מאה. לעזאזל, כמה חשובה לי עדיין דעתך". לא לחינם הנחתי את הציטוט הנוכחי כאן. תחשבו לרגע עד כמה קשה לנו להשתחרר מהעבר, מאנשים שליוו אותנו שנים רבות, מהסטיגמות ומהגיבנת של עצמנו... נקודה למחשבה, ובהמשך יהיו עוד הרבה...

דבורה מגוללת את סיפור חייה, והחיים עם מיכאל-בעלה, שגם היה שופט, באמצעות השארת הודעות לתוך המשיבון האוטומטי, שמצאה בחדרו של מיכאל לפני פינוי דירתם. כאן, כאישה, שמתי לב שיש סוג של מעצור על הצמד מילים "מזכירה אוטומטית". חשבתם לרגע למה לא "מזכיר אוטומטי", אלא "מזכירה אוטומטית מלשון נקבה?" עוד נקודה למחשבה...

אשכול נבו בדרכו שלו, בעזרתה של דבורה, שכנראה השם "דבורה" לא נבחר שלא בכוונה, נגע במגוון רבדים של החברה הישראלית. החל מהמחאה על מחירי הדירות, הפגנות זועקות לצדק חברתי, גילוי עריות, הומוסקסואליות, הלחות התל-אביבית והפיח שעולה מעומס הרכבים, המדבר ויופיו הייחודי, הזקנה וההרגשה שפתאום, אתה מיותר בחברה האנושית, הבחירות בחיים, האכזבות והכזבים, על חשיבותן של המילים ועוד.

אני מודה שהגעתי לקומה השנייה, עם האוויר שהיה בריאותיי, חלחלו לתוכי רגשות אכזבה מעט, אבל שהתקדמתי לקומה שלישית שמלאה כרימון, החל מהשמות שנבחרו והשימוש בתורתו של פרויד - הוקסמתי.

כדאי לחשוב מעט על השמות שאשכול נבו בחר, ולדעתי הם לא נבחרו כלאחר יד כמו: דבורה הנביאה, נואית-הישוב שאליו דבורה נסעה עם אבנר אשדות. (נואית הינו פרח קוצני שמלבלב דווקא בחורף, כשהשמים בוכים והעננים מכסים את אור השמש). בבושקה-שמקור המילה מלטינית mother. כידוע הבבושקה מעוצבת כאישה טובת לב, שמנמונת עם מטפחת ראש. אסיה-יבשת היבשת שלנו, עופרי, יעל, אדר א' ואדר ב', ועוד.

את "שלוש הקומות" של אשכול נבו, אפשר לקחת למחוזות והרים שונים של מחשבות והרהורים אינסופיים. החל מתורתו של זיגמונד פרויד, וכלה בשיר "על שלושה דברים" של לאה גולדברג. (כדי לא תגידו שאני "חופרת" לכם, אז אני לא מביאה את מילות השיר לסקירה הנוכחית).

אם היה ניתן בידי, הייתי מכילה עמודים שלמים של ציטוטים מתוך הספר, ובמיוחד ציטוטים מהקומה השלישית של הספר. אחד הציטוטים שאני לא מוכנה לוותר עליהם הוא מעמוד 269, ואתם תיקחו את הציטוט הזה לאן שמחשבותיכן יסיעו אתכם.

"אתה מבין, זיגמונד פרויד היה איש חכם מאוד, אבל אתמול בלילה, אחרי שסיימתי את הספר האחרון במארז הספרים לו והנחתי אותו לצד המיטה, חשבתי לעצמי שהייתה לו טעות אחת. שלוש הקומות של הנפש לא מתקיימות בתוכנו בכלל! לא ולא! הן מתקיימות באוויר שבינינו לבין מישהו אחר, ברווח שבין הפה שלנו לאוזן של זה שאנחנו מספרים לו את הסיפור שלנו. ואם אין מישהו כזה-אין סיפור. אם אין מישהו כזה, לגלות לו סודות ולהשחיז עליו זיכרונות ולהתנחם בו, אז מדברים למזכיר אלקטרוני, מיכאל. העיקר לדבר עם למישהו. אחרת, לבדו, לאדם אין מושג באיזו קומה הוא נמצא בכלל, והוא נידון לגשש נואשות בחושך בחדר המדרגות, אחרי מתג האור".

מר אשכול נבו, כתבת ספר נפלא, למרות שבהתחלה קצת גרמת לי לקמר את גבותיי ועיניי. אני מודה, היו מקומות ששאלתי את עצמי: מה הוא רוצה ממני?

לא קבלתי ממך תשובות, לא היית חביב אלי ואפילו התאכזרת מעט.


הסתכלתי שוב במראה, נותרו לי אותם קמטים, אני לא רוצה חדשים! אני רוצה לחשוב איך להתארגן אולי קצת אחרת.

השארת אותי עם תקווה, הארת את דרכי, אני הולכת לצעוד...כן כן יש לי על מה לחשוב ואיך לשנות את המבט...

ספר מעולה, מרגש, עם כתיבה מהודקת, מדויקת כמו שאשכול נבו יודע לכתוב.

אל תשוו את הספר הנוכחי לספריו האחרים של אשכול נבו. יש לספר הזה את הקסם שלו!

אולי יהיה לנו המשך, ונקרא בעתיד על דרכה החדשה של דבורה אדלמן... מי יודע?

לבניין "שלוש קומות" של אשכול נבו, מומלץ לעלות במדרגות, לא להשתמש במעלית למרות שהיא תקינה לחלוטין!

מומלץ בחום אתם חייבים לקרוא ואולי בבניין הבא יהיה לנו בניין עם ארבע קומות!

לי יניני

נ"ב: שימו לב, שם הספר לא תורגם לאנגלית ל"שלוש קומות", אלא ל-THE REASONABLE PERSON
עוד נקודה למחשבה וגם מעניין למה זה לא מתורגם במדוייק?

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על שלוש קומות