ביקורת ספרותית על שלוש קומות מאת אשכול נבו
ספר מעולה

---

אם אי פעם אשב בתכנית של יאיר לפיד ושר האוצר לשעבר ישאל אותי: "מה ישראלי בעיניך?" אשיב לו בלי היסוס: "ספריו של אשכול נבו".
קראתי את ספריו הקודמים וחיבבתי אותם מאוד (פרט ל"שלושה בתים וגעגוע" אותו חיבבתי פחות). קל מאוד להזדהות עם גיבוריו של אשכול נבו. הגיבור הראשי הוא בד"כ הישראלי הממוצע, לא ערס שדורש שוקולד, לא, אלא השכן מהדירה ממול. לא השכן שזורק את בדלי הסיגריות למרפסת שלך, אלא זה שמולו אתה חולף במדרגות ומנהל איתו סמול טוק, רק לצאת מידי חובה, מבלי באמת להקשיב לדבריו.
הספר הזה שומר על כל אותם המאפיינים והפעם הגיבורים לא רק מייצגים את השכן ממול, אלא הם באמת אותו השכן. שלושה סיפורים של שכנים, הדרים באותו הבניין, בשלושת קומותיו. כל אחד מהם מספר סיפור ושלושתם קשרים האחד בשני באופן רופף, כמו הסמול טוק שהם מנהלים בינם לבין עצמם.
הסיפור הראשון הוא מונולוג של אב לילדה צעירה, שמוצא את עצמו בסיטואציה שאף הורה לא מאחל לעצמו. הסיפור השני הוא סיפורה של "אלמנת הייטק" שמרוב בדידות לא בטוחה שהיא יודעת להבדיל בין דמיון למציאות. הסיפור האחרון הוא שיחה אותה מנהלת שופטת בדימוס עם בעלה המת, אישה חזקה שלאחר שפרשה מעבודתה והתאלמנה, נאלצת להתמודד לבדה עם השדים בעברה.
הצלחתי להזדהות באופן מוחלט כמעט עם גיבור הסיפור הראשון, להרגיש חמלה כלפי גיבורת הסיפור השני ולא יכולתי שלא להעריך את דמותה של השופטת מהסיפור השלישי. שלושת הסיפורים קריאים מאוד ולא מאפשרים להניח את הספר מהיד.
לאחר שנאמרו הסופרלטיבים, אני חייבת לציין שמשהו בכל זאת היה חסר. קשה לי לשים את האצבע על מה בדיוק. את הספר קראתי בפורמט דיגיטלי בפעם ראשונה בחיי (זכיתי בספר בהגרלה בפייסבוק ותודה לאינדיבוק), אולי כאן הבעיה ואולי פשוט יש לי בעיה עם סיפורים קצרים - הכל נגמר מהר מדי ועד שנקשרים כבר לדמות, היא עוזבת אותך לנצח וזה מצער.
בשורה תחתונה - מי שאוהב את אשכול נבו, יאהב ככל הנראה גם את זה ואלה שאוהבים סיפורים קצרים, כדאי שיתנו לו צ'אנס.

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על שלוש קומות